רגע הניצחון התחיל אתמול בערב אחרי שההורים שלי יצאו סגרנו את הדלת וונוס ואני נתנו כיף אחת לשניה like winners
מאותו רגע התחלתי לעבד את מה שעבר עליי, עלינו באותו היום.
לאורך הימים האחרונים הצלקות הטראומטיות החלו להיפתח ולדמם לפרקים, נזכרתי בריבים הנוראים שהיו בניהם כל שבוע סביב ארוחת הערב, למה אמא שלי צריכה לארח ולבשל, היא עייפה ועובדת בימים שישי, אין לה כוח.
הצעקות שלה היו נוראיות, אני ממש שומעת אותם עדיין בראשי.
ואני בעיקר זוכרת את התחושה הקשה שבא אחרי שהם רבו בטירוף היינו יושבים לאכול ארוחת ערב, בצורה קרה ואיך מרגישים את הכאב בכל ביס שעובר בגרון.
בגיל 17 הכרתי את האקס שלי, שהייתה לו משפחה סופר חמה ואוהבת (שאהבו אותי מאד) ושם ארוחת שישי הייתה נראת אחרת לגמרי, עם צחוק ודברים מעניינים שהיו מספרים וכל מיני מאכלים מיוחדים שהיו מכינים כי הבת אוהבת ככה או ככה.
והבנתי בעיקר שאפשר אחרת.
נחזור לארוחת אתמול, אז בגדול שמרתי על המסורת שהתגבשה בשנה האחרונה שבה אני מכינה לנו ארוחת ערב טעימה ומיוחדת.
דיברתי איתם ביום חמישי כדי לאשרר את הגעתם, אצלהם זה מאד טבעי להבריז ברגע האחרון ולבדוק האם יש בקשות מיוחדת אמא שלי אמרה שהיא רוצה להביא פירות ים וחמאה אך ידעתי שלא כדאי להסתמך על זה כי היא יכולה לשכוח, להחליט שלא להביא ולא לעדכן ועוד.
שמרתי על עצמי ולא ביליתי שעות במטבח כדי להכין מלא אוכל, נערכתי מראש שלכל אחד יהיה מה לאכול והכל יהיה באיזי, דאגתי לסיים מוקדם כדי שיהיה לי זמן לנוח לפני והעברתי סמכות לונוס בכך שביקשתי שיכין את הסלט המושלם שלו.
לקראת השעה היעודה עדיין הייתי בחששות שהם יבריזו וונוס הציע להתקשר אליהם ולהגיד להם שיתקשרו שהם כאן כדי לפתוח את שער החניה.
זה היה מהלך מתוחכם כי ככה יכולתי לדעת האם הם באמת באים ולהעריך תוך כמה זמן יגיעו. מבלי להיות לחוצה על הזמן.
הם היגעו, אבא שלי עם גבס ביד שמסתבר מאתמול בעקבות תאונה קלה שעבר, קישקשנו קצת בסלון בזמן שהאוכל מתחמם, ונוס דאג להשקות אותם כי הם בדרך כלל לא שותים.
למרות שלא הסתמכתי על זה אמא שלי כן הביאה את הפירות ים ותוך כדי השיחות הקפצתי בחמאה ומרווה.
סביב השולחן השיחות היו נחמדות, אם כי היה משהו אחד שעלה לאוויר ואבא שלי היה חייב לעקוץ אותי סביב זה וונוס מיד בלם את היציאה ושיבח אותי.
האוכל התחיל לזרום לשולחן, הם צחקו ונהנו, התרשמו מהאירוח שלנו.
שהגיע הבשר וראיתי שאבא שלי מסתבך עם החיתוך מיד נעמדתי לידו וחתכתי את נתח לחתירות ביסים קטנים.
הם כמה פעמים אמרו ששמנו רף גבוה של אירוח שעכשיו הם צריכים לעמוד בציפיות האלו, בגדול זאת אותה הארוחה שהייתי מכינה לנו לבד בבית, נעימה ועם תשומת לב.
המטרה הייתה להראות להם איך אפשר לעשות את זה בצורה נעימה ומוצלחת ובתקווה שכך זה יהיה לפעמים הבאות.
ונוס היה מדהים, אירח למופת דאג להשלים אותי איפה שהיה צריך ולחזק אותי בכל הזדמנות שאפשר. הפרטנר הכי מושלם והוא חלק בלתי נפרד מחוויית ההצלחה ומהיכולת שלי להתמודד עם הטראומות האלו ואח״כ בילנו זמן נעים בשיחות עמוקות וחשובות.
