החיים על סף תהום

“צללים מסתדרים, במקום בו עזבת

המוח שלנו מוטרד מהריקנות.

להרוס את האמצע, ביזבוז של זמן.

מרגע ההתחלה המושלמת ועד לקו הסיום.

ואם אתה עדיין נושם, אתה בר המזל.

כי רובנו מתרוצצים דרך ריאות פגומות.

אנחנו מציתים בתוכנו אש בשביל הכיף.

אוספים את שמות האוהבים שלנו שהשתבשו איתם

האוהבים שהשתבשו איתם.

אנחנו הפזיזים,

אנחנו הצעירים הפרועים

רודפים אחרי חזיונות של העתיד שלנו

יום אחד נחשוף את האמת

ואז הוא ימות לפני שהוא יגיע לשם.

ואם אתה עדיין מדמם, אתה בר המזל.

כי רוב הרגשות שלנו, מתים נעלמים.

אנחנו מציתים בתוכנו אש בשביל הכיף.

אוספים תמונות משיטפון שהרס את ביתנו,

וזה היה שיטפון שהרס את הבית הזה.

ואתה גרמת לזה…

ואתה גרמת לזה…

ובכן, איבדתי הכל, אני רק צללית,

אני פנים חסרות חיים שתשכח במהרה,

העיניים שלי לחות מהמילים שהשארת,

מצלצל בראשי, כששברת לי את החזה.

מצלצל בראשי, כששברת לי את החזה.

ואם אתה מאוהב, אז אתה בר המזל,

כי רובנו מרירים על מישהו.

אנחנו מציתים בתוכנו אש בשביל הכיף.

להסיח את הלב שלנו מלהחמיץ אותם אי פעם.

אבל אני מתגעגעת אליו לנצח.

ואתה גרמת לזה…”

מילים: Elena Tonra, Igor Haefeli