החיים על סף תהום

לפני כמה שנים שעוד גרתי עם ונוס בפלורנטין בוקר אחד שאני יוצאת לעבודה עמוסה בשקיות למכבסה אני פוגשת את קורין אלאל ואני רואה שהיא מסתבכת עם איתור המקום ובשיחה ערה עם מישהו בטלפון ואני מניחה הכל ואומרת לה שאראה לה לאן היא צריכה כי ידעתי שהיא צפויה להגיע להקלטה אבל לא חשבתי שככה ניפגש והיא מנתקת את השיחה ואמרת שיש כאן בחורה חמודה שעוזרת לה, אני מלווה אותה ל״קן הציפורים״ ואנחנו קצת מקשקשות.

יותר מאוחר ונוס משמיע לי את אחד הביצועים היפים ששמעתי ל״אין לי ארץ אחרת״

ואם זאת אני רוצה לפרסם את השיר ״לחיות״ כדי לזכור לעשות זאת וגם כי הוא החביב עליי.