החיים על סף תהום

לא יצא לי לכתוב הרבה זמן כאן וחבל יש המון אירועים.
מיום שלישי שעבר לא נפרדתי מעדידי שלי יצאנו בילינו וגם הצלע השלישית של הסיפור הייתה איתנו במשך כל הימים.
אין כמו לישון כפיות משולשות זה כזה מדהים, טוב אולי לי זה הכי מיוחד כי אני באמצע.
ומה שהיה לנו בשבוע שעבר זה:
בשלישי ארוחה הודית שלא עשתה לנו טוב,
רביעי מסיבת סילבסטר בבית שלי,
חמישי מסיבה מדהימה בספייס,
בשישי לילה בקיבוץ
ושבת ישבנו ושתינו עם הדובונית אכפלי' ואז מסיבת יומולדת לחבר מאד טוב שקצת הכריע את המשך השבוע שלי.
במהלך המסיבה נפלתי לא יחסיתי לזה חשיבות אבל בבוקר שהתעוררנו הרגל נורא כאבה לי, חשבתי שזה שריר תפוס ועוד מעט זה ישתחרר אבל גם אחרי שעה של ניסיונות זה לא עבד. ואז שראיתי כמה שהרגל שלי נפוחה הבנתי שזה לא שריר תפוס.
ומשם כבר נסעתי עם עדידי לקופ"ח והם הפנו אותי לאיכילוב וכל המאורות האלו היו בהחלט חוויה.
ובסוף גזר הדין ניתן ושברתי את כף הרגל.
לא גיבסו אותי אבל שמו איזה סאד מעצבן שלא נוח איתו בכלל אבל אני מתמידה להשתמש בו.

ויש המון תוכניות לסופ"ש הקרוב אבל אני עדיין לא עליתי על נעליים שלא לדבר עם עקבים ופתאום כל הלבוש שלי מסתכם בטרנינג וזה לא רגיל עבורי.
ההליכה שלי מצחיקה ואני הולכת כמו פינגיוון וזה משעשע.
אז השבוע הורדתי הילוך והדברים זזים באיזי וזה נתן לי זמן לדברים אחרים כמו חשבון נפש ושיחות יעוץ חזקות ועמוקות למקורבים אליי.

ולמרות הכל אני כרגיל אופטימית, שמחה ואוהבת את החיים.