אתמול בלילה בשיחה עמוקה וכנה הוא כותב לי את ההודעה הזו
ואני חושבת שזה מרגיש מוזר שאי פעם מישהו יחשוב עליי ככה.
הרי בכל זאת מדובר בי ואני ועצמי יודעים בדיוק עם מי יש לנו עסק כאן…
אני בטוחה שגברים מעברי יצחיקו אם אשאל אותם לגבי זה.
עשור אחורה והכמויות של הכימיקלים בגופי היו מטורפות,
אני שהייתי מתחילה סופ״ש מחמישי בצהריים בכך שטענתי שמתחלף לי הדם, הייתי מכינה קוקטייל תערובות סמים. אני שהייתי מתהפכת בטירוף כל סופ״ש ויום ראשון ושני היו נראים כמו אחרי סופה.
אבל בסופו של דבר המציאות מראה אחרת וחצי שנה מאז הפרידה שלא עשיתי כלום אפילו אלכוהול בקושי שאני שותה ביחס לעצמי ואולי כי ביום הפיצוץ לא הייתי סאחית, אולי זאת החוויה המורכבת שהייתה לי לפני שנה שבה נכנסתי לטריפ שבו אני חווה אירוע מוחי ותאים מהזיכרון נמחקים לי, אולי זאת הדבר שלי ב 12 הצעדים, אולי זה כל הבלאגן בחיי שנמצא מסביב ואני לא רוצה להחמיר ואולי זאת ההבנה שיש דברים שצריך לשחרר כי יש דברים שלא בשליטתי ויש דברים שכן.