לפני 7 חודשים. יום שלישי, 17 ביוני 2025 בשעה 1:42
אני מרגישה את המחנק, הלחץ וחוסר האונים.
אתמול עזרתי לחברה הכי טובה שלי והחיות שלה לעבור לבית זמני חדש אחרי שהבית שלה הפך להיות משהו שאי אפשר לגור בו.
ראיתי איך לאט לאט היא מצליחה לצאת ממצב השבלול שבו היא הייתה וחוזרת לנשום.
רוב המשרד שלי כולל צוות המנהלים תקוע בחו״ל ואני פתחתי חמ״ל כדי לנסות לפתור דברים.
חזרתי לפצפץ פצפצים כי אחרת זה או לאכול שטויות או לכסוס את הציפורניים שלי.
ואתמול שהאחיינית שלי ביקשה ממני להגיד לטייסים שלי שיטוסו לעשות שלום, בעולם שלה היא לא מבדליה בין הטייסים שכן טסים ולבין שלא (הטייסים שלי), זה מה ששבר אותי והדמעות כבר דלפו ממני.
הליבידו מידי פעם מתעורר אבל זה לא משהו שאפשר לבנות עליו.
בועדי כותבת שורות אלו אני רצה למקלט.