היום שנה עברה מאז התחיל תהליך הפרידה שלי ובהמשך הגירושין.
בשנה הזאת למדתי המון על עצמי יותר מכל דבר אחר.
למדתי שיש המון צורות של אלימות וכמה זה מבלבל שאת מאוהבת ונמצאת בקשר בדס״מי שבו את כביכול השולטת.
ונלחמת בכל כוחך כדי להציל את הקשר לא משנה מה המחיר שאת משלמת בדרך העיקר שהמטרה תוגשם.
אין לי הרבה מה לומר (ואני גם לא מעוניינת) חוץ מזה שגם ברגע שמורידים נעליים שלחצו כל כך לוקח זמן להתרגל למצב החדש.
למדתי המון על הקשר עם ההורים שלי מה היה ובעיקר מה יהיה מעכשיו והלאה
למדתי להיות עוד יותר מסודרת, מאורגנת, מחושבת.
למדתי על הלבד והבדידות שלי.
למדתי שיש לי מעגל מדהים של משפחה אלטרנטיבית שמורכבת מאחותי, בני משפחה נוספים והחברים שלי שבעזרתם אני מצליחה לבנות את עצמי מחדש.
למדתי שאני מסוגלת להכניס לליבי חברים חדשים גם בגיל 40.
למדתי על גבולות וכנות במערכות יחסים.
למדתי איך לחזור לעצמי, לטפל ולרפא את עצמי. God thanks for the music
למדתי שיש אינטימיות, מגע ואהבה ענקית גם ללא סקס.
למדתי שאני יכולה להיות ללא סמים ויהיה לי כיף, נעים וטוב.
למדתי בזכות הריבאונד המקסים שהיה לי מהי המיניות שלי כאישה ולא כילדה.
למדתי עוד דבר או שניים על גברים שעוד לא ידעתי.
למדתי שאני מתה על אורגזמות על הבוקר.
למדתי שהדבר שהכי חשוב לי בקשר הוא האינטימיות והרצון לבלות בכיף ביחד.
אני מידי פעם מפלרטטת עם המחשבה האם אני באמת פתוחה להכריות חדשות מעבר לאלו שכבר נוכחות בחיי והתשובה עדיין לא ברורה אבל אני כן מרגישה את השינוי, העצמאות, העוצמה ואת היכולת שלי לזרוח מחדש.