בליל שישי שצפיתי בכוכבים קיבלתי את אותה תחושה מדהימה איך זה להיות שם באמצע העולם להבין ולהרגיש כמה שאנחנו כלום ושום דבר בתוך הדבר העצום הזה שנקרא יקום.
ועלו בי המחשבות מהשיחה העמוקה שהייתה לי השבוע עם חברה בה אמרתי כמה קשה למצוא חיבור נכון בין בני אדם.
בתור אחת שמעידה על עצמה כבנאדם פתוח להזדמנויות להכיר אנשים חדשים.
עדיין כמה מורכב להכיר באמת אנשים בחיים עצמם מעבר למעגלים הקבועים שאנחנו נמצאים בהם.
אפילו גם כאן בכלוב זה לא פשוט, כאישה אני מקבלות מלא הצעות ורובן לא באמת רלוונטיות או מעניינות וכו׳
עד שמגיעה הודעה מעניינת שהצליחה לתפוס את עיניי או שיחה מעניינת עם מישהו במעגל כזה או אחר או שאני עשיתי מהלך שהניב תוצאות התחלנו להתכתב ונוצר חיבור, ממשיכים לדבר ומתחילים להכיר לעומק, מגלים עניין בבנאדם ממול ואולי גם מוצאים דברים משיקים.
עולה הרעיון להיפגש כדי להבין מי נמצא מולי ואני מבינה שהוא לא היה איזה מוזר או מישהו שנעלם או סתם שהחיבור בנינו לא קורה.
נפגשים הכל וזה עדיין לא מובן שהכל עובד טוב מהצד שלו ומהצד שלי וזה מתקדם ואז גם יש עניין בהמשכיות ואז נוצר חיבור מיני שהוא מעניין ויש רצון להעמיק ואז חיבור בדסמי נכון שמירה על גבולות וכו׳ זה בסופו של דבר מצליח רק עם בודדים.
גם כאן שאולי לא מעט אנשים מכירים אותי בפועל די מעטים באמת פגשו אותי במציאות ועוד יותר מעטים נכנסו לחיי וככה בדיוק כמו עם הכוכבים אם זכיתי לראות אחד נופל בין על הגלקסיות ההרגשה היא כל כך נהדרת ומרגשת.