במקום מסוים הייתי שמחה לחשוב שאני בנאדם די מאוזן רגשית ונפשית אבל האמת היא שאני בנאדם די סוער, שבטיפול האחרון אני מסבירה שכרגע יש לי כמה מערכות יחסים שהן יציבות, טובות דיין ואם זאת אין לי בעיה שהן יסתמו מחר כי אף אחת מהן לא מסעירה אותי מספיק כדי לגרום לי להתרגש ואולי אף להתאהב.
כנראה שאף אחת מהן לא תרים אותי לגבהים מטורפים ותזרוק אותי לקרשים.
מצד שני יש את הצד השקול שמודע לכל מה שקרה וקורה מסביבי ויודע שיש תהליכים שעדיין קורים ודי בעיצומם וכדאי כרגע לשמור על היציבות שלי להתרחק מכל מה שהוא אש בשדה קוצים.
היום אני מודעת לתמונה המלאה שקשורה בקשר שלי עם אבא שלי שהוא לא נוכח ולא נמצא שם ורק שיש בלאגן אני זוכה לקבל את היחס ממנו אבל זה מצריך ממני לתת כל כך הרבה בשביל לקבל כל כך מעט ואם זאת אני עדיין זאת שמקבלת ממנו הכי הרבה.
כמה שזה בעייתי הצורך להיסחף לדפוס הזה כמו מכור שצריך את ההרואין שלו, המחשבה שרק שיש דרמות אוהבים אותי ואם אין אותה אז משהו חסר ומשעמם.
אולי בכלל זה השיעור שלי ללמוד על היקשרות בטוחה והיכולת לווסת את עצמי מחדש במערכות יחסים עם גברים.