בימים הקרובים תחלוף שנה לגירושין, את יום קבלת הגט חגגתי בצורה מעניינת שבעקבותיה נכנסתי להרפתקה חדשה.
במקום מסוים חשבתי שהקשר שהיה הוא חזק יותר והוא יצלח להתמודד עם פרידה ונשאר חברים טובים שאין בניהם זוגיות, סקס וכו׳ כי בכל זאת הייתה חברות עמוקה אבל זה לא קרה וכנראה שדברים מתקדמים כמו שהם צריכים להיות בסופו של דבר.
שנה וכמה חודשים זהו בעצם פרק הזמן הכי ארוך במשך ה 19 שנות זוגיות שלא היה סקס/ סשן/ מגע מיני כלשהו.
אני כבר די בטוחה שנקודת האל חזור התרחשה אז ביום שבו התחרש הפיצוץ בנינו.
אני זוכרת שביום הזה שכבנו פעמיים לפני הריב ובתחילתה של הפרידה כשיצא לי לדבר על זה אמרתי שנפרדנו בגלל שלא הייתה בנינו מיניות אבל זה לא נכון, זה מה שהורגלתי לחשוב והיום אני יודעת שאין מיניות בין בני זוג אז הם לא שוכבים תקופה/ תקופות ארוכות ואז באמת אין מיניות.
היום אני יודעת שהסיבה האמיתית לפרידה היא שברגע שהיה בנינו פיצוץ לא מיהרתי לבקש סליחה ולהתנצל כמו תמיד.
לקחתי רגע זמן לחשוב על מה אני צריכה לבקש סליחה על כך שעוד הפעם גבולותיי נחצו והגבתי באימפולסיביות כי לא נשארה לי ברירה.
בימים האחרונים מתגנבת אליי המחשבה שהיא מאין הכרת תודה על מה קרה כי אילולא מה שהיה כנראה שלעולם לא הייתי יוצאת מהלופ המטורף בו נאחזתי בלי סוף והמרדף האינסופי כל הזמן לתקן/ להציל ולעשות כל מה שביכולתי וגם מה שמעבר ליכולתי כדי שהקשר יעבוד ונעלה על הגל ונהיה מאושרים והוא יהיה מאושר איתי.
עכשיו זאת אני כאן בגפי מול העולם שלפעמים דברים הולכים חלק ולפעמים פחות, יש לא מעט קשיים ואתגרים ולהתמודד איתם, יש הרבה ups and downs וכמו שנאמר והובטח לי די בהתחלה שעוד שנה אשב בשקט בסלון ואחשוב לעצמי, איזה כיף.