צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

סערת הרגשות הפרטית שלי
לפני 15 שנים. 18 באפריל 2009 בשעה 22:46

כן, אני רוצה אותו שיבוא אליי,
וייקח אותי.
ויגרום לי לא להסתכל אחורה לעולם.
אין שום דבר שממש טוב שם.

הוא יהיה מדהים. האביר שלי.
הוא יהיה עוצמתי ורגיש, הוא לא יהיה סמרטוט.
הוא יהיה גבוה, מרשים ויפה. יהיו לו מילים יפות וכובשות ולא מניירות שחוזרות על עצמן למיליוני בחורות.
והוא יעריך אותי, יאהב אותי, הוא ידע לגעת בדיוק במקומות הנכונים, אני לא אצטרך להעמיד פנים איתו שהכל בסדר שבעצם הכל שבור אצלי. הוא יקבל אותי כמו שאני בטוב וברע.
הוא יעמיד אותי במקום אבל ייתן לי להשתחרר, הוא יהיה חרמן כל הזמן אבל רק עליי.
הוא יהיה ללא איזה עבר מטורף של אקסית שאני ארגיש שאני לא מספיק טובה בשבילו.
הוא לעולם לא יגרום לי להרגיש שאני לא מספיק טובה, הוא לעולם לא יגרום לי להלקות את עצמי.
הוא לא יעשה לי פרובוקציות ודרמות מטופשות.
הוא יפנק אותי וייתן לי לפנק אותו הכי בעולם, הוא לא יגרום לי לבכות מכאב רגשי.
הוא יחשוב כמוני שהילדים שלנו צריכים לשמוע מטאליקה ולא דיגדיג דוג.
לדעתי הוא יהיה צייר.
הוא יחשוב שאני הכי מדהימה בעולם. הוא יהיה פתוח לשיגעונות שלי.
הוא יהיה מדהים וחכם ויפה והוא יהיה מוצלח בכל מה שהוא יעשה.
הוא יהיה כובש ובכל זאת יאתגר אותי לכבוש אותו כל הזמן.

והוא יהיה ה- אחד שלי.
ואני אהיה ה- אחת שלו.

בלוסום​(לא בעסק) - (: אמן ואמן! את ראויה לכל זה וליותר... }{
לפני 15 שנים
מנמוסינה - בהצלחה מותק, לא לוותר על שום דבר מהדברים שאת רוצה כי זה קיים וזה מגיע לך!

נשיקות, אוהבת אותך.
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - גיזרי ותלי על המקרר

ולגבי חיפוש אותו אחד - כבר כתבתי לך באחד הבלוגים מה צריך לעשות. זאת לא היתה הלצה
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י