ההודעה על סגירת הערוץ מעלה בי המון זכרונות
אני לא בנאדם של טלוויזיה כבר הרבה שנים וכמעט 20 שנה שאין ברשותי מכשיר שכזה אבל אי שם בעבר הרחוק היא הייתה חלק משמעותי מחיי בייחוד ערוץ מסוים MTV
כילדה בשנות ה 90 מטעות הדרכים להיחשף למוזיקה טובה ועוד יותר קשה להכיר סגנון מוזיקלי מסוים ששובה את ליבה של אותה ילדה, אני.
שפתאום מגלה עולם מדהים של גיטרות, דיסטורשנים, קצב מטורף וסולנים עם שיער ארוך ולבוש מוגזם מרגישה שמצאתי את הבית שלי.
בכל יום שני אני מחכה לשעה 1 בלילה בכדי לראות ״סופרוק״ עם המנחה השווה ומתעוררת ביום שלישי לבית ספר אחרי מעט מאד שעות שינה עם סיפוק אדיר שגיליתי עוד להקות מגניבות.
עם הידע הזה אני מגיעה לחנות הדיסקים טאוור רקורס בקניון רחובות ומספרת למוכרת, שיש לה ללא ספק חלק גדול בהתפתחות המוזיקלית שלי, ואנחנו מדברות ושקועות לשיחות על מוזיקה ואני חוזרת עם אלבום נכנסת לחדר ונשאבת לעולם שלם שהוא רק שלי ושל האומן.
והחיים מרגשים קצת פחות נורא ואני לא לבד בעולם הזה וככה המוזיקה מוצאת אותי ואני אותה.
משם אני מכירה אנשים שיודעים שיש לי טעם מעניין במוזיקה ואז אני מגלה מועדונים שמשמיעים את המוזיקה שאני אוהבת.
כך המוזיקה מצילה אותי ואני מרגישה שאני נראת ויש לי קול, צבע ומשהו שהוא ייחודי לי וכך השנים הקשות האלו עוברות.
עד היום מוזיקה היא חלק מאד משמעותי מחיי והיא תמיד התרופה שלי שקשה, מורכב או הרגשה טובה.