בעקבות תקופת ההתכנסות שהחלטתי לקחת לעצמי, שבינתיים עושה לי די טוב. הסופ״ש הוקדש לעצמי ולאיפה שרציתי להיות.
הוא התחיל בפרידה מאד משמעותית מהמטפלת שלי שליוותה אותי בשנה האחרונה, שזאת ללא ספק הייתה אחת השנים המורכבות בחיי.
היא הייתה שם בתהליכי ההחלמה שלי, ההכרה העמוקה במצב בו הייתי וחידדה את עניין הגבולות וחשיבותם ועוד.
משם הסופ״ש התקדם לכמה ימים מפרים שלימדו אותי הרבה על סדר העדיפויות של אנשים ושלי.
מה חשוב לי באמת ועל מה אני מוכנה לוותר.
איפה אני מציבה את עצמי ואת מה שאני מוכנה ולא מוכנה לקבל.
ביליתי זמן מיוחד עם המשפחה האלטרנטיבית שיצרתי לעצמי, הייתי מוקפת שאנשים מדהימים ומוכשרים, ניהלתי מלא שיחות מעניינות ועמוקות, פתרתי משברים ובעיקר הענקתי משהו ממני וקיבלתי המון בחזרה והיה לי טוב.
עוד יומיים התערוכה נפתחת, מפלצת החיבוק עומדת מוכנה וההתרגשות בהתאם.