בימים האחרונים עקב החולי שלי לקחתי כדורים שבין היתר מעוררים ומעלים את מפלס החרדה ואני מודעת למה שהגוף עובר, הנשימות מהירות וקצרות, השינה מעטה ולא מספקת וההתעסקות במחשבות שלא מובילות לשום דבר.
אני תוהה האם רוב חיי הייתי במצב חרדתי מתמיד ובגלל מי ומה שאני הצלחתי לתפקד בכל זאת להביא את עצמי למצב תפקודי עד הישרדותי לכל היותר.
לפני כמה שבועות הקשבתי לפודקאסט על חרדה ומיניות ונאמר שם שהרבה פעמים הסקס מטורף שאנחנו במצב חרדתי כי כל מערכת העצבים פועלת בכל העוצמה ואם אנחנו מצליחים להגיע לסיטואציה שמעוררת אותנו אז רוב הסיכויים שנחווה אורגזמות חזקות אבל הן יהיו נקודות בודדות של עונג ולאחר מכן החרדה חוזרת להציף אותנו.
אני גדלתי בבית שלא היה נעים בו, סוג של מלחמה מתמדת ולכן חשוב שאצלי זה יהיה שונה וזה מסביר שאחד הדברים שממש חשובים לי היום, הוא שיהיה נעים, שיהיה לי ולפרטנר נעים, לפני, תוך כדי ובעיקר אחרי.
החלל בו אני פועלת יהיה נעים, הפעולות וכו׳.
אני לא רואה את ניגודיות שבין כאב לנעים עבורי זה הולך ביחד.