אנחנו מתיישבים בבר המפונפן מתעדכנים על מה שהיה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו ואז אני שואלת אותו בטון ישיר "בשביל מה אני כאן?"
והוא עונה מבלי להסס לשניה ״כי רצית לראות אותי, אבל אני יותר רציתי לראות אותך ואני ממש שמח שבאת״
השיחה מתקדמת ונוגעת במקומות מאד עמוקים שבנינו
״אני ממש שמח לראות אותך שוב״ הוא אומר
חברה עוברת במקום ואומרת לנו ״אתם ממש יפים ביחד״
המגע בנינו מתחיל והוא מטורף, זה תמיד סופר לוהט איתו
מגיעים אליי, הקשבנו לשירים שהוא כתב לאחרונה וזה היה יפה ״שתדעי שממש כיף לדבר איתך על מוזיקה.״ הוא אומר ואני חושבת לעצמי כאילו ברור שכיף לדבר איתי על מוזיקה הרווחתי את הידע הזה ביושר…
המגע איתו מחרפן אותי בקטע מפגר כי הוא אסרטיבי ונעים
הוא מרים אותי וזה משהו שאני לא מסוגלת לעמוד בפניו וברגע שהאצבעות בתוכי וכשהוא אומר לי ״תגמרי״ בקול הסמכותי, נותן לי נשיכה בצוואר, אני גומרת בעוצמה ואחרי הסקס הוא נשאר לישון איתי והוא בין הבודדים שאני מאשרת להם וזה נעים… מאד נעים.
למרות כל זאת אני יודעת שהוא לא באמת טוב עבורי, זה אפילו לא שאני חושבת שאולי זה אפשרי, אני יודעת שזה לטווח הארוך הקשר הזה ממש לא.
למרות כל העבודה העצמית שאני עושה עם עצמי ברגע שיש משהו שנוגע בכל הכפתורים שלי שהופכים אותי, אני כמו חיה רעבה שמקבלת את המנה לה היא זקוקה כי זאת מנת הדופמין הרגעית היא ממכרת בטירוף.
אני רוב הזמן עם רגל בחוץ מהקשר הזה וכבר נפרדתי ממנו פעמיים והוא החזיר אותי אליו. הוא משתדל אבל הסיטואציה איתו מורכבת והרבה פעמים אני מרגישה שזה חולני ודפוק מידי
אז למה אני עדיין שם?
כי לפרקים זה מאד נעים וזה גורם לי להרגיש שיש שם פוטנציאל ועוד רגע זה יקרה ודברים יהיו מדהימים.
אבל זה ממש לא נכון ועדיין קשה לי להיפרד מהמחשבה הזו.