החיים על סף תהום

על מנת שלא ירגיש שיש פניה ישרה בבלוג שלי אליו.

שונאת את הזלזול שלו בי
שונאת את ההשלמות שהדמיון שלו עושה כדי שאני אהיה הכי גרועה בעולם.
שונאת על זה שהוא חושב שאני טיפשה.
שונאת את הפגיעה שלו בי, שברון הלב והכאב הגדול.
שונאת את החיוך הזחוח שלו שמפצה על חוסר ביטחון ובדידות עמוקה.
שונאת את הדיבור שלו שבו הוא מראה לי במה כל אחת ואחת יותר טובות ממני.
שונאת את העובדה שהייתי איתו זה לא עשה לו טוב והוא הרשה לעצמו לזלזל באהבה שלי אליו.
שונאת את האהבה שלו אליי, שרק עכשיו שזה נגמר הוא אוהב אותי כמו שרציתי שיאהב אותי.
שונאת שיש לו המון אהבה לחלק לכולם חוץ ממני.
שונאת את הצורה שבה הוא לוקח ממני אנרגיות.
שונאת את הדיכאון והאמוציות שלו, ובעיקר את הזין האמוציונאלי.
שונאת את הדרך שהוא מפעיל אותי.
שונאת את חוסר האחריות שלו בפרידה שלנו.
שונאת שלפעמים אני מתעצבנת שמכפישים אותו, או מלכלכים עליו.
שונאת שאני מדברת עליו, ומפארת אותו.
שונאת את האובססיה שיש לי אליו.
שונאת שאני אשכרה חושבת איך לבקש ממנו דברים שאני צריכה, על הזין אני אעשה הכל לבד.
שונאת את התמונה המכוערת בפרופ שלו.
שונאת את העובדה שאני חושבת עליו, מתגעגעת אליו.
שונאת את המחשבה שאולי אני עדין אוהבת אותו.

אני לא אשקר לפעמים אני מתגעגעת וחושבת שכן יכול להיות נחמד וכיפי, אבל עמוק בלב... עזוב לשם כבר לא תגיע.

ולא בייבי זה לא סמים, נכון זה יותר קל לך לחשוב שזה כימיקלים אבל לא. זאת אנרגיה טבעית לגמרי שיש לי שאני רחוקה ממך.