להיות השמש

הדיכאון שלי נצבע בצבעים שלו, כל הדברים שאני אוהבת שמדכאים אותי.
ועכשיו זה אני והלבד שלי.
אני יודעת זה השיעור שלי, אני תמיד לומדת בדרך הכי קשה ישר על הבשר.
והסימנים כבר מחלימים ובקרוב לא יישאר כלום חוץ מלב מנופץ לרסיסים.
די תפסיקי להילחם את יודעת שעץ עקום לא מתיישר לעולם.

כן דורס זה טוב זה הולך נהדר עם דיכאון אני כבר רגילה לזה.

והמרירות הזאת מגעילה לי את הנפש. כבר כמה ימים שיש לי בחילה נוראית ובא לי להקיא ושום דבר לא יוצא.
ודי ודי ודי זה הרסני בשבילי.
אני לא צריכה את השטויות האלה.
אבל זה המצב בנתיים ומה שטוב בו שהוא ניתן לשינוי הכל תלוי רק בדבר אחד. אני.
הנה לפני שבועיים הייתי בשיאי רק חבל שכל חגיגה צריכה להסתיים מתישהו.

לפעמים אני מבינה שטעיתי כן ואולי גם בגדול אבל רק מהטעיות שלי אני לומדת, ועל אף אינטואיציה החריפה והשכל הישר אני טועה. לא הרבה בניגוד למה שחושבים אבל זה קורה ויש מחיר לשלם.

ולפני כמה ימים פגשתי שוב באלוהים והוא היה מדהים ויפיפה להפליא כמו שרק אלוהים יודע להיות הזכיר לי המון זיכרונות מתוקים שנדחקו למקומות רחוקים.