החיים על סף תהום

ככה את רוצה?
כי אם כן אז סבבה אני לא אפריע לך. תמשיכי בחיים שלך ואני אצפה מהצד ואראה איך את נופלת ומתרסקת.
איפה הערכה העצמית שהייתה לך פעם לעצמך?
חבל שאת מעריכה את עצמך כל כך נמוך, שלא צריך להתאמץ בשבילך שפשוט בהרמת אצבע את נמצאת שם במקום שמיעדים לך.
אין לך רצונות, אין לך שאיפות
את כלום.
איפה המשפט שאמרת לתלמידים שלך, "תכוון גבוה תגיע גבוה, תכוון נמוך תגיע נמוך"
פעם אהבת וחזק מכל הלב את אחד האנשים הכי מדהימים, את עצמך.
לאן זה נעלם?
זה פשוט קם והלך.

סאדומוזכיסטי שמדומזכיסטי, זה ממש לא קשור אחד לשני את לא עושה סשן על החיים שלך.
אל תוותרי לעצמך על עצמך בכזאת קלות.

קדימה רוצי, תאספי את עצמך.
תקבלי את הכוח מאהבה ולא משנאה, שנאה לא תיתן לך כלום, בעצם זה לא נכון שנאה תיתן לך הרס עצמי נהדר.
וזה מה שאת רוצה??
כי אני בטוחה שלא.
ההרס קיים במינון נמוך אצלך וחבל שאת רוצה שזה יעלה על האהבה ויציף את כולך.

את מיוחדת ואת יודעת את זה, את לא צריכה אותי שאני אזכיר לך את זה כל הזמן למרות שאין לי בעיה שאם את הולכת לאיבוד להזכיר לך מי את/ אני/ אנחנו.
אבל את קצת הרחקת לכת הפעם, כבר תקופה רצינית שאת לא כאן, וגם לא שם.
אז די
תפסיקי

זה לא הסיפור שלך.

אני אוהבת אותך ותראי לי שאני לא טועה.