החיים על סף תהום

בעקבות השביתה הכללית
אנחנו לראשונה מתקשרים, מדברים ומבלים זמן איכות ביחד.
כן עברנו אתמול טראומה, היא לא תשכח בקלות.
ובעקבות כך אנחנו די נהנים דואגים לנו ומפנקים אותנו.

פתאום השיחות בנינו הפכו להיות עם תוכן ומשמעות והיחסים בנינו יותר עמוקים, בניגוד לפעם שהרוב היה די שטחי, אני דואגת ו*כ* דואג.

עכשיו שאנחנו ביחד וקרובים כל כך אנחנו חושבים מה טוב לנו ומה לא.
אנחנו מנהלים משא ומתן על מי לוותר ואת מי להשאיר.
אנחנו רואים סרטים מעניינים.
כן זה מחרמן לראות סרטים של פייסטינג.
אסור לעשות כרגע יותר מידי שנינו לא ממש רוצים לחזור למיטה הנוראית הזאת, אז צריך לשמור על פרופיל נמוך.
ואז נקרע את העולם.