החיים על סף תהום

פצעים ונשיקות
כמה מתאים לך שני ניגודים שהולכים נהדר ביחד.
אני זוכרת שתמיד אהבתי את הסיפור שלך על הדיסק של מוניקה סקס ששם בוושינגטון הרחוקה היית שומעת את הדיסק ונזכרת בת"א וזה מה שגרם לך להתגעגע ולחזור לארץ.
כבר כמה חודשים שאני מחכה שתתקשרי אליי מחו"ל ותגידי לי שהכי כיף לך בעולם ואת עושה חיים כמו שאת יודעת לעשות ושאת מצטערת שנעלמת ככה פשוט ככה יצא ואת תחזרי ממש בקרוב.
ואני כבר מכינה בראש את אלפי הסיפורים שיש לי לספר לך ברגע שתחזרי.
כמעט חמישה חודשים שאת לא כאן, בדירה שלך גרים אנשים אחרים לדעתי הם בייקרים, אולי תשמחי לדעת שהם שמו אדניות עם פרחים במרפסת שלך ואפילו הם שמרו את הכסאות האדומים ושאני עוברת משם המרפסת מחייכת אליי.
זאטרס בסדר אני משתדלת לפנק אותו ולדאוג לו, זה עדין מוזר לי שהוא אצלי אפילו השבוע סיפרתי אותו אבל את היית כועסת אם היית רואה מה עשו לו. אם רק היית יודעת כמה הוא בכה באותו הלילה זה היה נורא.

הכל כל כך שונה כאן מאז שהלכת, ופתאום כל שיר נשמע אחרת לגמרי, המסיבות זה כבר לא אותו הכיף שהיה שהיינו יוצאות ביחד, כבר אני לא יוצאת לתפוס תיירים, המסעדות זה לא זה, וגם לא הקאווה איבדה את הטעם שהיה לה שהיינו שותות ביחד.
מצאתי סידרה חדשה "יומני הערפד" ואין פרטנר יותר טוב ממך בשביל לראות סדרת ערפדים מה גם שלי יש פור עלייך כאן כי אני קראתי את הספר לפני כמה שנים.

את יודעת היית כל כך יפה בפעם האחרונה שראיתי אותך היו לך פני בובה.
כל הזמן רצים לי בראש הדברים שלא הספקתי לספר לך אפילו על ההמשך של אותו לילה/ בוקר שנפרדנו אין אף אחד בעולם שמסוגל להיות שם במקומך ולהקשיב לסיפורים שלי.

ונכון אין לי סיבות להיות עצובה אפילו להפך אני מרבה לחייך לאחרונה ומהסיבות הנכונות אבל משהו מת אצלי.

אין לך מושג כמה את חסרה לי.

אוהבת אותך מאד
ומתגעגעת