להיות השמש

לאחורנה אני לא מוצאת את עצמי,
אני הולכת לפי תחושות הלב
והנבלה הקטן בוגד בי.
כאבי ראש וגב תחתון שלא מפסיקים ולא מרפים.
אני עושה שטיות ומשלמת עליהם מחיר יקר,
אולי אפילו יקר מידי.
הקנאה מתחילה להופיע אצלי מה שלא אופייני לי בשום מצב.
כי אני לא מקנאה כל עוד אני בטוחה במה שיש לי בידיים.
אני מחפשת תשומת לב,
אבל אני מקבלת אותה לא במקום שאני רוצה,
יותר נכון לא ממי שאני רוצה.
את רוב העצבים שלי שבאים ממקור אחד,
אני מוציאה במקום אחר,
ועוד מקבלת תודה.
הכוונות שלי לעזור להתחשב וכמובן שלא להתנהג בצורה אגואיסטית
לא עוזרות בכלום.
ובתמורה לזה אני עוד מקבלת ריחוק.

ומצד שני כל הדברים הטובים שהכרתי עד היום,
העצימו את עצמם בהרבה.
הריגושים, הציפיות וכמובן האהבה
וכנראה שכך גם הדברים הרעים.
מידה כנגד מידה.