החיים על סף תהום

כן זאת בהחלט המילה שיכולה לתאר את החיים שלי בתקופה האחרונה ובשבוע האחרון בפרט
עוטפת אותי תחושה ששום דבר הוא בלתי אפשרי בשבילי גם כשולטת וגם כנשלטת.
תחושה ניצחונית. במהלך היום אני מוצאת את עצמי מחייכת את חיוך הניצחון.
זהו שברתי את המחסומים שלי ועכשיו אני רק בדרך למעלה.

וגם כמובן האהבה ממלאה אותי מכף רגל ועד ראש.
אהבה שלי מאד מתעצמת אל ונוס בזכות לא מעט תמיכה ודירבון להגשים את הפנטזיות הכי אקסטרימיות שקיימות אצלי בראש.
אף פעם לא הרגשתי כמה זה באמת חשוב שבן הזוג מדרבן ולא תמיכה כי תמיכה זה נחמד וטוב אבל זה עדיין רק תמיכה. ודירבון זה ממש האומץ להעיז דברים אפורים שבספק כמה באמת הייתי מצליחה לעשות אותם על דעת עצמי ללא דירבון.
הגעתי למסקנה אני ממש מעריצה אותו על היכולת שלו לספוג להכיל להתמודד ולשמור על יצירתיות וביטחון עצמי גבוה אחרי הכל.
אני יודעת שיש לי ראש חולני ביותר לא פעם אמרו לי "חולת נפש" בהקשר זה או אחר ובאמת העובדות די הוכיחו את עצמן אף אחד לא הייה ממש מוסגל להתומדד איתי לא פעם הייתי במערכות יחסים ממש ניסו לדכאות את היצרים המטורפים שלי לנסות "להחזיר אותי למוטב" אבל אני ממש לא מוסגלת לחיות בצורה נורמטיבית ו"רגילה" אני חייבת לתת ביטוי לצדדים הזונתיים/ עריצותיים שבי
ורק עכשיו אני בקשר שאני באמת יכולה לתת לכל אחד מהם את הביטוי והכבוד הראוי.