החיים על סף תהום

אני יודעת שאני לא ממש משקיעה בבלוג שלי וכן זה חבל שנינו (אני והבלוג שלי) יודעים שאני מסוגלת ליותר.
אז כמו שכבר כולם יודעים יום שישי הקרוב ונוס אהובי המטריף מופיע בדנג'.
ההתרגשות באוויר, וההכנות בעיצומן המון המון דברים לעשות ולהספיק עד להופעה וכמובן להמשיך ולא לפגוע בדברים הרגילים של החיים עבודה וכ'ו.

מציפה אותי תחושה של גאווה בונוס על כל ההתמודדות שלו עם ההכנות להופעה שזה ה מ ו ן, העבודה עם כל הלקוחות, התיפקוד עם קופיקו ושאר הדברים הרגילים שצריך לטפל בהם. ובכל זאת הוא שומר על שפיות אני בטוחה שמליוני אנשים לא היו מסוגלים להתמודד עם רבע ממה שעובר עליו אני די בספק כמה אני הייתי מסוגלת ולא נכנסת אחר כך לאישפוז.

אני עדיין בחיפושים אחרי עבודה כן אני בפאקיין ת"א ולא מצאתי משהו נורמאלי לעבוד בו.
כן כנראה שזה הגיוני אחרי הכל. בהתחלה זה הייה לי ממש מוזר המצב הזה ודי הכניס אותי לדיכאון על כל יום שלא מצאתי עבודה כי שהייתי בצבא אז היו לי חמישה תפקידים ביד ובסוף הלכתי עם מה שרציתי מסיביות נוחות ועוד כל מיני ופה אני אני מאד מאד גמישה ועדיין לא נפלתי על "עבודת חיי"
בל אני מאד מאד מאמינה שהיא תגיע בקרוב.

המצב הבטיחוני קצת מלחיץ אחרי הכל ואני די מרחמת על החיילים הרי לא מעט חיילים שלי שם בגבול וכואב לי עליהם, וגם אני יודעת שאם הייתי בצבא אז די בטוחה שלא הייתי כאן עכשיו קרוב לודאי שאי שם בצפון והסיכוי להיות בהופעה הייה קלוש.

ביום שישי מצאתי שיטה איך גם בסקס הונילי ביותר אני יכולה להכניס המון בדס"מ כשולטת.
ואחרי שגמרתי בצורה מטורפת וראיתי שונוס מנסה להתחכך לי ברגל וכל פעם אני מורידה אותה והוא יודר איתה כדי שלא יפסיק החיכוך. זה ממש מדליק ומשעשע. ובמהלך החדירה לפתוח אדישות לזין שבתוכי וזה די קשה כי הכוס שלי צר.

אין לי מושג מה הפוסט הזה מנסה בדיוק להביע סתם סוג של עידכונים על החיים שלי.
בכל מקרה אני מקווה לראות אותכם ביום שישי.
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=15153