החיים על סף תהום

היום יצאתי מהטיפול הכי קשה שהייה לי עד היום עם הפסיכולגית
התוודתי על הבדס"מ סיפרתי לה למה בדיוק אני מתחרבת ולמה זה גורם לי הנאה.
קיבלתי ממנה עבודה לעשות שהיא מאד לא קלה עבורי ויצאתי עם דמעות. כל הדרך לסנטר שקעתי במחשבות והירהורים ושוב דמעות ודמעות.
נירגעתי קצת שהייתי בחברת אנשים אבל ממש העדפתי להיות לבד.
הייתי בולווט דיברתי עם המוכר הנחמד ונתתי לו פליירים להופעה.
אחר כך קבעתי לנאנצ' עם חניך בהתלמדות והוא בא ונסענו אליו.
אכלנו ג'ירף כל הזמן הוא נורא החמיא לי אמר לי שאני יפה, ומאד מושכת, ושהוא ממש מאוהב בי זה הייה מאד כיף לשמוע מחמאות ולהרגיש נחשקת.
דיברנו והשיחה הייתה נעימה ועמוקה תוך כדי שהוא מלטף לי את כפות הרגלים הוא התוודה בפני שהוא מעולם לא בלע את השפיך ואמרתי לו שאצלי זה תנאי הכרחי לבלוע.
התחלתי קצת להשפיל אותו ולצחוק עליו והכל תוך כדי מבט חתולי ורע.
אמרתי לו שאם הוא רוצה לפגוש אותי שוב הוא חייב לבלוע וכך הייה הוא התחיל לאונן ואני צוחקת עליו שיש לו זין קטן ודק ומשעושעת מההשפלה שהוא הגיע אלייה.
ואז הוא גמר וישר בלע את השפיך לבקשתי.
אחרי זה הוא אמר שזה הייה מגעיל אבל אני חושבת שהוא די נהנה מכל העסק.
ואמרתי לו שזהו להיום. ואם הוא רוצה שאני אמשיך להיפגש איתו הוא חייב למשוך את תשומת ליבי במתנות, שירותיי טרמפים וכו'.
אחר כך אמרתי לו שכל אחד צריך לחזור לחיו הפרטיים והוא הקפיץ אותי לעזריאלי.
אחרי זה עשיתי סיבוב מציאת עבודה ומצאתי משהו נחמד לא הרבה שעות ויחסית די הרבה כסף.