החיים על סף תהום

החורף הגיע וקר.
זה קור שמקפיא את העצמות ואני רועדת.
הגשם לא מפסיק לרדת כמו דמעות.
אני נזכרת שבחורף הקודם הייה לי חם בלב וזה התפשט לכל הגוף ואני מתגעגעת.
נזכרתי שבפעם הקודמת שירד גשם התעוררתי וישר הערתי אותו "מאמי יורד גשם"
זה עצוב לישון במיטה קרה ושאף אחד לא מחכה לי שם.

היום אני מבינה כמה שאני אוהבת את האהבה.
כל כך חסר לי שאין לי אף אחד לדאוג לו וגם שאני דואגת אז העזרה היא מאד וירטואלית ולא משהו אמיתי וחמים. שאין לי שותף לסיפורים שלי, למחשבות שלי, לרגשות שלי ולשטויות שלי ולהפך אני לא שותפה לאף אחד.

אני בת מזל דגים שידועים ברומנטיקה שלהם וזה הורג שאין לי מישהו לאהוב. והכאב הכי גדול שהייה לי הכל לא ניצלתי את האהבה הזאת ועכשיו היא אולי זיכרון.