סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 17 שנים. 15 בפברואר 2007 בשעה 19:02

והוא שוב מנצח, את יודעת שאת כל כך חלשה מולו
לא משנה כמה תברחי ממנו כמה תפגעי בו בסוף את תחזרי אליו על ארבע כמו כלבה.
ותתחנני לשומת הלב שלו ואז תשנאי את עצמך.
שאחרי מאבק קשה של הדחקה והמנעות הוא שוב קיבל את שלו,
והוא בשלו מסתכל עלייך בחיוך מנצח הוא מלך העולם שוב נכנעת מולו.
את אפילו לא באמת רוצה בו אבל אלו דחפים שאי אפשר לעצור אותם.
אף אחד לא מצליח לשלוט בך רק הוא ובלי הרבה מאמץ וככה הוא ישלוט בך לנצח.
הרי לא דיברנו על זה ממש לפני כמה ימים הנה אפילו תראי זה פה בבלוג ואת אפילו לא צריכה ללכת לאריכון וזאת אפילו המטרה הראשונה שהצבת לעצמך "לרדת טיפה במשקל או לפחות להיות על הכיוון לאורח חיים של אכילה נכונה."
את שונאת את ההרגשה הזאת?
את יכולה לעשות כמו שעשית פעם ולהקיא את הנשמה בשירותים. הרי בזה את אלופה.
להרגיש ששוב הצלחת לנצח אותו ניקית את עצמך,
אבל התהום שאת עושה לעצמך בנשמה באמת שווה כל כך?!
כן אני יודעת שאת שונאת אותי
כי אני היחידה שאומרת לך את האמת בפרצוף זורקת אותה מולך. שתפגע בך הכי חזק שאפשר מכה חזקה ישר לתוך הבטן, תתמודדי כלבה.
את פחדנית, את פוחדת ממש להתמודד מולו פנים מול פנים, את פוחדת להתמודד אם משהו ששיש סיכוי שתפסידי ואין לך מושג מה בדיוק יהיו ההשלכות.
אני זאת שתמיד אומרת לך שאת שמנה ובהמה.
ושאם לא תהיי הכי סקסית תמיד, אין לך שום דבר אחר להציע.
ובעוד כמה זמן אף אחד לא ישתין לכיוון שלך כי את תהיי כל כך מגעילה
שאולי רק הזבובים שידבקו אלייך יהיו חיי החברה שלך.
וכבר השבוע אמרו לך שהמחיר בקשר איתך הוא מחיר בכאב.
אז לאן את עוד רוצה להגיע מה יהיה איתך?
לא יצא ממך כלום את טעות שמנסה לכסות את עצמה בתחפושות.
את משחקת את עצמך חזקה אבל עמוק בפנים את ילדה אבודה בחדר חשוך ומחפשת כיוון.
ילדה קטנה ופחדנית שנכנעת ונשברת שוב ושוב מול הדחפים הרעים שלך.

פעם פרח​(נשלטת) - אני מכירה את המלחמה הזו כל כך טוב
כל אחד מוצא את הדרך שלו להתמודד איתה

אני יכולה להגיד לך דבר אחד, ממרומי גילי המתקדם (33)
בשביל מלחמה צריך יותר מצד אחד
כשתוכלי להפסיק להיות במלחמה עם עצמך, תנצחי בקרב הזה

בעצם עוד דבר, המלחמה היא לא על המשקל
וגם לא על התזונה
כשתגלי על מה המלחמה, תתקדמי עוד צעד קדימה
לפני 17 שנים
פייה{O} - נראה לי שרובנו ילדים אבודים בחדר חשוך מחפשים כיוון.
וזה בסדר להכנע ולהשבר מידי פעם לדחפים, זה לא סוף העולם...

זה אנושי.
לפני 17 שנים
Tobias​(אחר) - תהום....את יודעת שכל הבבל"ט הזה הוא סתם רחמים עצמיים.... ואת באמת לא צריכה את כל זה בשביל לקבל חיזוקים או סימפטיה...פשוט תגידי שבא לך סימפטיה או חיזוקים או קצת רוך ותקבלי מכל הסובבים אותך.
זה הרבה יותר פשוט.

אגב גם התיעוב העצמי הזה שאת מתארת הוא יחסית חובבני....את צריכה עוד לעבוד על זה.

וכן אני ציני למחצה.

אבל תכלס אם את מרגישה שיש לך בעיה ואת לא מצליחה לפתור אותה בעצמך אז או שתשיגי עזרה בנושא ממישהו או שתאספי מידע ושיטות לאיך לעשות את זה בצורה שאולי תצליח.

זיונים וחיי חברה תמיד יהיו לך ואין לזה שום קשר למראה או למשקל...

אז בחיית דינאק....קחי עיצה ממי שמכיר את המצב טוב טוב ....אם את עולה על המשקל שיש לך 20 קילו של אשמה על הכתפיים הוא תמיד יראה לך 20 קילו יותר....
יש מבין?

ואגב
אוהבים אותך אנשים
אני בינהם
ואני עוקב אחרי הבלוג שלך ואחרי ההתקדמות שלך ואת עושה הכל יפה וטוב.

אז הנה קבלי אישור חיובי לקיומך.
עכשיו לכי תעשי משהו כיפי.
לפני 17 שנים
אושה{אוש} - פוסט מדהים. אמיתי וכנה.
רובנו מרגישות ככה, כל אחת מבטאת זאת באופן אחר (ראי הבלוג שלי מהיום)
אין לי עצות. אני גרועה ממך בהרבה בקטע הזה.
אבל דבר אחד תזכרי היטב - יש לך בן זוג מדהים שחולה לך על התחת (גדול ככל שיהיה - ולא! הוא בכלל לא גדול)
לפני 17 שנים
Lilu-FemdoM{Pon} - טבאייס צודק
זה נשמע כמו שטיפת מח , מכירה את הסרט הזה
של "אני אומר לך תאמת , תתמודדי " ושאר בלה בלה
ההצלחה שלך בתקשורת תלויה באישיות שלך ומה שאת משדרת
לא רק במראה החיצוני.
אל תקשיבי לאף אחד ושלא יזיינו לך במח , אף אחד
לא פסיכולוג מומחה ולא מורשה לשחק בחייך.

be good

נשיקות}{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י