החיים על סף תהום

הוא מעצבןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
אותי.

הוא מציק לי ואני מחזירה לו ואז הוא מפעיל כוח ועוד יותר כוח וזה כבר ממש חזק ואפילו כואב
אני אומרת לו דברים פוגעים ודי מעליבים "שילך כבר" ו"נבלה מסריחה, חתיכת פגר"
למרות שאני לא ממש מתכוונת להגיד את זה הוא גורם לי להגיד את זה.
הוא סגר אותי במרפסת כדי שאני התנהג בסדר (כן בטח.....)
הוא מנסה לדחוף את היד שלו מתחת לחציאת שלי כי הוא יודע ששם אני אתקפל סופסוף.
ואני צוחקת לו בפרצוף וזה מעצבן אותו עוד יותר והוא עוד יותר מציק לי.
ואז אני באה לפייס אותו ונותנת לו נשיקה מתוקה ועושה לו קצת מסג' בכתפיים
ואחרי שהוא נירגע קצת הוא חייב לדפוק לי איזה יציאה מפגרת כמו "שכדאי שגם אותי יכניסו למכונת כביסה כדי שאני יהיה סופסוף נקייה לשם שינוי" ואז אני מציקה לו ומרביצה לו
ואז הוא שוב מציק לי ומעצבן אותי ומושך לי בשיער ממש חזק ונושך אותי ואני מנסה להחזיר לו
אבל אז הוא נותן לי סטירה ממש אבל ממש חזקה כזאת שגורמת לך לבדוק שכל השיניים בסדר
והוא כותב בבלוג כמה שאני מעצבנת אותו ואני שולחת הודעות.... כאן עדיף כבר לעצור.

אבל בסוף הוא אומר שכיף לו איתי.
איזה מזוכיסט.