החיים על סף תהום

אני חייבת להתעורר
ולצאת בועה שלי
להפסיק להיות אגוצנטרית
ולא לראות כלום חוץ ממני.
שאני מסתכלת במראה אני רואה בחורה עצובה ודיכאונית.
אני עושה לו את המוות איתי.
אני חייבת להפסיק להתנהג כמו סתומה.
ולהפסיק להרוס הכל.

פעם היה הכל שונה פעם הרגשתי הרבה יותר טוב.
שיחררתי הרבה יותר וזה היה עושה לנו הרבה הרבה יותר טוב.
היום הכל מקפיץ אותי, מכל דבר קטן אני נדרכת.
ואני אפילו לא ממש יודעת למה.
אני מרגישה שאני קנאית אבל בצורה הכי מגעילה שיכולה להיות
בצורה שרק הורסת הכל ולא בונה כלום.
לפעמים זה עוד יותר כואב לי שאני שומעת את זה מאנשים אחרים
שמבקשים אישור ממני להתקרב.
ולפעמים גם שאני לא מקנאה אני מאד מעבירה את ההרגשה שאני מקנאה.
ועושה לא נעים למי שניסה להתקרב.
די די די זה מפסיק עכשיו.
נמאס לי ככה.

אני רוצה עוד פנטזיות שמגשימות את עצמן.
אני רוצה עוד אינטראקציות עם אחרות ואחרים.

יש לי פנטזיה שפעם מיממשנו אבל אז היא טיפה דעכה
שאנחנו מוצאים פרטנרים לערב
ואני יוצאת איתו או איתה וונוס ניפגש בבית עם הפרטנרית
וכל אחד עושה כרצונו עם הפרטנר השני
ואחרי כמה שעות אנחנו חוזרים ומספרים אחד לשני על הנעשה.

אני כל כך אוהבת אותו
הוא באמת האהבה הכי גדולה שאי פעם הייתה לי.
יש לי המון חלומות איתו שמתגשמים
אבל אני הורסת אותם.
ואני הורסת אותו.
והקנאה שלי הורסה אותנו