להיות השמש

לאחרונה סיימתי את הקשר עם היזיז המשמעותי שהיה לי בשנה האחרונה.

לוותר על דבר כזה זה באמת משהו שאני קצת לא מאמינה שעשיתי ואפילו לא השארתי פתח לחזרה עתידית אבל הגענו למקום שהוא לא הוגן כלפיו הוא רצה יותר מיזיזות ואני פחות.

בימים הקרובים ימלאו שנתיים לפרידה מהגרוש שלי מאז במהלך השנתיים האלו עברתי כ 5 פרידות מקשרים משמעותיים שהיו לי, את רובן הגדול אני יזמתי, כולן היו נחוצות ולמרות העצב והגעגועים שמידי פעם עולים אין בי חרטה על אף אחת מהן.

בעניי זאת זכות גדולה להיפרד להבין מה היה, לראות שהעתיד הוא שונה ולהוקיר תודה על מה שקיבלתי.

עדיין עולה לי השאלה האם גם ברגע שהקשר דועך יש צורך בפרידה ותמיד התשובה היא כן.

כי אולי זאת סתם תקופה ואולי הדברים לא תמיד ברורים לשני הצדדים, אבל יותר מהכל הפרידה נחוצה כדי להבין שאצלי בראש הפרק הזה יהיה סגור.

שאני עדיין מתגעגעת 

נזכרת בדברים מצחיקים/ יפים/ מרגשים שהיו

תוהה לעצמי מה יקרה אם במקרה ניפגש ברחוב.

ואם כל הרומנטיזציה הזו… אני זאת שחתכה, שעשתה את הקאט כי הרגשתי וידעתי שמה שיש שם זה לא בשבילי.

בעיקר כי הכל שם היה לא טוב חוץ מהפנטזיות שלי בראש.

ואני בעיקר מנסה להבין איך זה שקשר כל כך קצר, כל כך לא ברור היכה בי גלים כאלה גדולים וחזקים.

זה אחד השיעורים החשובים בכך שתהליכים עורכים זמן ואי אפשר ואין טעם להאיץ בהם.

למרות שמחשבה ההגיונית, השפויה, זאת שמגיעה ממקום של המון עבודה עצמית ואני יודעת שהפרידה זה הדבר הנכון והטוב שאני עושה עבורי עצמי של היום ומחר.

ואם זאת הלב שבור, כואב, עדיין מדמם, הגעגועים, המחשבה שוויתרתי עליו, עלינו ביחד, כי בכל זאת לא בכל יום פעם את נפרדת מבחור שנראה כמו כריס קורנל, ההתחלה בניכם הייתה הדבר המדליק ביותר שהיה לך לאחרונה והוא ההשראה לטקסטים ממש יפים שכתבת.

אבל בסופו של דבר לא באמת התאמנו ובטח שלא העברנו מספיק זמן ביחד כדי לבחון ולבנות באמת את הדברים בנינו. וחוץ מהסיפורים שסיפרתי לעצמי לא באמת היה לזה סיכוי.

פעם נוספת אני במקום שקשה לי שאני היא זאת שצריכה להחליט ולחתוך בבשר החי ולסיים עם זה כי זה לא עובד עבורי.

כל עוד אני פשוט נותנת לדברים לקרות מעצמם שום דבר לא קורה ואז זה נראה ומרגיש זוועה.

אז עשיתי את המעשה נפרדתי לשלם והלכתי לדרכי החדשה.

אני רוצה שתיתן לי ללכת ואל תנסה להחזיר אותי שוב פשוט תשחרר ותן לי ללכת.

אני יודעת שזה עשוי לכאוב שאני הולכת אבל: 

אל תנסה לשמור אותי על אש קטנה כי גם היא תכבה בסופו של דבר.

אל תגיד שחשבת עלינו והמחשבה הזאת עשתה לך נעים כי אם כן היתה אמורה להיות התנהגות אחרת.

אל תגיד שאתה לא יודע מה לעשות כי בהתחלה ידעת מה לעשות, להגיד וכו׳ וידעת איך לגרום לי להרגיש אחרת ממה שאני מרגישה עכשיו.

אל תתפלא שמכל המחזרים שמשתוקקים לקבל את תשומת ליבי ולהיכנס לחיי לך היה את כרטיס הכניסה ולא ניצלת אותו פעם אחר פעם ובגלל זה אני מאוכזבת.

אל תגיד שהמצב מורכב, התקופה שאנחנו עוברים, המלחמה, הדיכאון וכו׳ אל תזלזל בתחושות הבטן שלי שאני יודעת טוב מתי אני מרגישה רצויה ואהובה ומתי לא.

אל תשחק בגז ברקס כי זה משעמם ולא מוביל לשום מקום ושורף את המנוע.

אל תעשה עבורי מחוות מיוחדות שירכו אותי, כי די בשלב מסוים זה כבר לא עובד.

אל תנסה לשכנע אותי אחרת כי שום דבר שתגיד היום לא יגרום לי לתת לזה עוד צ׳אנס.

אל תנסה להסביר לי שאתה מבולבל ולא יודע מה אתה רוצה כי אם אתה ככה ולא יודע להחליט אני מחליטה עבורנו.

ואני רוצה שתיתן לי ללכת.

רציתי שבמקום עוד בבר מפונפן ניפגש אצלי, נדבר תלמד להכיר אותי טוב יותר כי בפניך אני פותחת את הדלת הזאת.

רציתי שתזמין אותי אלייך ותיתן לי באמת הזדמנות להיכנס לעולמך.

רציתי שנבלה ימים ולילות ביחד, שהמיטה תעלה בלהבות.

רציתי לצלול לעומקים איתך ולא שנלך לעוד בר ונשתה עד שאי אפשר כבר ואז הערב מסתיים כל אחד בנפרד.

זה כבר לא משנה מה רציתי ולא רציתי כי למרות שאמרתי, הצעתי, יזמתי זה לא קרה ואני זוכרת שרוצים זה נראה, מרגיש אחרת 

ועכשיו אני רוצה שתיתן לי ללכת ואל תנסה להחזיר אותי שוב פשוט תשחרר ותן לי ללכת.

אנחנו מתיישבים בבר המפונפן מתעדכנים על מה שהיה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו ואז אני שואלת אותו בטון ישיר "בשביל מה אני כאן?"

והוא עונה מבלי להסס לשניה ״כי רצית לראות אותי, אבל אני יותר רציתי לראות אותך ואני ממש שמח שבאת״

השיחה מתקדמת ונוגעת במקומות מאד עמוקים שבנינו 

״אני ממש שמח לראות אותך שוב״ הוא אומר 

חברה עוברת במקום ואומרת לנו ״אתם ממש יפים ביחד״

המגע בנינו מתחיל והוא מטורף, זה תמיד סופר לוהט איתו 

מגיעים אליי, הקשבנו לשירים שהוא כתב לאחרונה וזה היה יפה ״שתדעי שממש כיף לדבר איתך על מוזיקה.״ הוא אומר ואני חושבת לעצמי כאילו ברור שכיף לדבר איתי על מוזיקה הרווחתי את הידע הזה ביושר…

המגע איתו מחרפן אותי בקטע מפגר כי הוא אסרטיבי ונעים

הוא מרים אותי וזה משהו שאני לא מסוגלת לעמוד בפניו וברגע שהאצבעות בתוכי וכשהוא אומר לי ״תגמרי״ בקול הסמכותי, נותן לי נשיכה בצוואר, אני גומרת בעוצמה ואחרי הסקס הוא נשאר לישון איתי והוא בין הבודדים שאני מאשרת להם וזה נעים… מאד נעים.

למרות כל זאת אני יודעת שהוא לא באמת טוב עבורי, זה אפילו לא שאני חושבת שאולי זה אפשרי, אני יודעת שזה לטווח הארוך הקשר הזה ממש לא. 

למרות כל העבודה העצמית שאני עושה עם עצמי ברגע שיש משהו שנוגע בכל הכפתורים שלי שהופכים אותי, אני כמו חיה רעבה שמקבלת את המנה לה היא זקוקה כי זאת מנת הדופמין הרגעית היא ממכרת בטירוף.

אני רוב הזמן עם רגל בחוץ מהקשר הזה וכבר נפרדתי ממנו פעמיים והוא החזיר אותי אליו. הוא משתדל אבל הסיטואציה איתו מורכבת והרבה פעמים אני מרגישה שזה חולני ודפוק מידי

אז למה אני עדיין שם?

כי לפרקים זה מאד נעים וזה גורם לי להרגיש שיש שם פוטנציאל ועוד רגע זה יקרה ודברים יהיו מדהימים.

אבל זה ממש לא נכון ועדיין קשה לי להיפרד מהמחשבה הזו.

חלק ניכר בתהליך ההתכנסות שלי הוא לעבור פרידה 

איתן התובנות למה כל כך קשה לי להיפרד

למה כל כך קשה לי להגיד די מספיק בייחוד שאני רואה את התמונה הברורה ומבינה בצורה חד משמעית לאן דברים הולכים ולאן לא.

יש פרידות שאני יותר שלמה איתן והן יחסית יותר קלות עבורי ויש פרידות שרק המחשבה עליהן מציפה אותי ואני צריכה עוד זמן כדי להשלים עם ההחלטה, לעצור ולהבין שאין באמת איזה מטרה להשיג שזה מה שהקשר הזה היה.

אם כל זאת אני יודעת שפרידה זה דבר שחשוב לעבור ויש קשרים שצריכים להסתיים כי הם הגיעו לנקודה שלהם ואני מעדיפה לשמור אצלי בזיכרונות את הרגעים היפים, טובים, מצחיקים ומיוחדים להיפרד.

רציתי לשלוח הודעה לשאול מה קורה, שאני מקווה שהכל בסדר וצובר חוויות טובות ואני אפילו קצת מתגעגעת 

ואז נזכרתי למה אנחנו כבר לא.

ובעיקר למה לא כדאי לי להשקיע בזה עוד משאבים/ אנרגיה/ רצון ורגש 

אז וויתרתי.