החדר של לונה

ובלי להתחנן הרבה..

חינוך

והחינוך שלך 

הוא לתת לי בחירה

כשאני נעלבת ממך ומחליטה לתת לך את האופציה לבוא לפייס אותי. אבל זה לא קורה. עוברים יום או יומיים, אני נרגעת ובאה להתנצל שהתרחקתי. 

אתה מסביר לי שהייתי סובלת פחות אם מייד הייתי מתנצלת והכל היה נפתר. 

אני מבינה ומפנימה שאני מייצרת את המרחק כשאני נעלבת

ומתנצלת כל פעם מעט קודם, מבינה שזה משתלם.

והיום אם אני מתחצפת ואתה כבר מבין שזה הולך להגמר בבכי (שלי), אתה נותן לי את המבט ואני מתנצלת מייד. 

מדי פעם כשאני מנסה להראות שרירים אני: "אני לא פאפי שלך!"

ואתה בטון רגוע: "את פאפי שלי"

שאני ואתה נמהר לאנשהו... בחוץ בגשם ..

הייתי רוצה להחזיק את המטריה

כשנטייל בגשם, שנפטפט בהנאה האחד מהשנייה...

בא לי שתיקח אותה ממני

פעם הכנתי לאבא נקניקיית חזיר אלוהית עם פתיתים וסלט לארוחת הצהרים. רציתי שנאכל ארוחה ילדותית שאני הכנתי.

הוא לקח כמה ביסים ושאל אותי בעדינות: "חמודה שלי, את יודעת שנקניקיות זה מסרטן?"

התגוננתי ואמרתי לו שזאת לא נקניקית עוף עם ציפורניים. זה חזיר ושומן ומשהו טוב. 

"זה בשר מעובד וזה מסרטן, מתוקה"

לאט לאט חלחל פנימה העלבון.

החלטתי שלא מכינה יותר ארוחה מתוך הלב לאבא. "אל תאכל! שלא יהיה לך סרטן בגללי 😢"

זה נגמר במלחמה וכמה התקפלויות שאולי אכתוב עליהן יום אחד... 

אבל עכשיו יותר חשוב - פילמני זה מסרטן?

מחר יש לי הערכה מול המנהלת שלי

אבא רוצה לבוא ולהקשיב

הוא חושב שזה יום הורים

איזה בושות 😱

כשאת יוצאת עם גבר לבד

את צריכה להתאים את הלבוש שלך

למידת האיפוק שלו. 

קיבלנו עוגיות מזל

בחיים לא קיבלתי עוגיית מזל!

מה שלי ומה של אבא?

יש משהו מאוד מטעה בך

הלוק שלך נראה תמים, אפילו די מתוק.

כשהסתכלת עליי ארוכות

בפגישה הראשונה שלנו,

כשאני מדברת אלייך ואתה לא עונה

רק מסתכל, מבט מחוספס, חודר

וסקסי

*שם* ראיתי

איך שאתה זומם עליי

יותר נכון פעמון.. 

חושדת.. מי בא אליי בלי טלפון לפני?! רק אתה. אז בחשדנות אני שואלת מי זה..

והקול אומר "לונה?"

אני פותחת רק את הדלת, בלי הסורגים שעדיין נעולים כי זה לא היה הקול שלך, "מי אתה?" 

"אני מהמשטרה".

שיט מה עשיתי הפעם?

במקביל אני חושבת שיש גם מצב ששלחת אותו לאנוס אותי. דווקא חתיך. רחב, בשנות ה40 המוקדמות, לטעמי. 

"תראי, אני לא רוצה לגרום לאי נעימות, אבל התקבלה תלונות על קולות אלימות שבקעו מהדירה הזאת. את לונה?".

"כן".

"יכול להיות שחווית איזשהי אלימות בימים האחרונים? ...משהו שאת רוצה להגיש תלונה?"

בלב אני משתעשעת האם הוא אמיתי או מטעמך.. 

"אהה.. סליחה, (מציג לי תג) אני מאיר אזולאי, משטרת חיפה"

כל הזין, הוא שוטר אמיתי

"הכל בסדר, זה בהסכמה" אני אומרת לו באכזבה רגעית

"אחד השכנים הסתובב פה ושמע מה שהיה בתוך הדירה והתקשר לדווח"

אני מרגיעה שהכל בסדר, הוא סוגר את התלונה על יחסים שבינו לבינה ואני מציעה לו להכנס ולשתות משהו...

😈

מכל זה

אותך דווקא מעניין

מה השכן עושה מחוץ לדלת שלי

(כמה יודעים מי זאת לונה? רק שכן אחד)