אנחנו נפגשים שוב אחרי ששחררת אותי מהקשר הזה. עבר כאילו נצח מאז שנפרדנו. בכל הזמן שעבר, איבדתי את כל האחיזה שלי בקשר שלנו ואני מרגישה שגם אתה כי הרי אם שחררת אותי, ולא יצרת איתי גם קשר, אז בהגיון הטיפש שלי אני חושבת שלא אכפת לך.
אני מולך, מתחתיך
אתה לא נותן לי ממך בקלות ואני מרגישה כמו פחות מאקסית שלך, שאתה מפריד בין יחס vip לבין יחס של כל השאר ואני מקבלת את היחס של כל השאר. בעצם הרבה הרבה פחות מזה, כי כולן מעליי בסדר העדיפויות שלך.
עולים לי פלאשבקים מהמפגש המשולש שלנו, ודברים שלא התעסקתי בלעבד בגלל הפרידה, מתחילים לצוף לי. המבט שהיה שייך רק לי וראיתי אותך נותן אותו לאחרת, הנשיקות שלכם, המגע, הקול שלך שמכווין עכשיו מישהי אחרת ואני סופגת הכל. זה מכרסם בי.
אתה רואה את זה ומרגיש אותי נמוכה ובמילים שלך אתה מחליט להרים אותי קצת. אני מבינה שאתה מופתע מהמיקום ששמתי את עצמי בסדר העדיפויות שלך ומתחיל להחזיר אותי למקום שלי.
שאלת אותי אם אני זוכרת את המקום שלי. חשבתי שאני זוכרת אבל בפועל הורדתי את עצמי הרבה יותר נמוך
