'אבא? למה בהתחלה כשהתחלנו אז לא אמרת לי שלא אוכל להזדיין עם אחרים? זוכר איך אמרת לי שאתה לא רוצה מישהי שהיא זונה של כולם? זה כאב כשקראת לי זונה של כולם'.
'זה אמור לכאוב. את עכשיו בדיוק איך שאני רוצה. אני עושה ממך מה שאני רוצה'.
'כן, אבל הייתי צריכה לדעת מראש'.
'לא. כשאת קשורה אליי את תקבלי מה שאדרוש ממך. את מבינה?'
אני מבינה. כמו בפעם ההיא שהגענו למבוי סתום. שאתה לא מוכן לקבל את ההתנהגות הזאת שאני מורדת ואני לא יודעת איך להשתנות.
'אני לא יודעת איך להשתנות, זאת מי שאני'.
'זה לא התפקיד שלך. את עדיין רוצה להיות פה?'
'מהה. ברור!' (נבהלת)
'אני לא מבקש ממך להיות מישהי שאת לא. אני אעשה ממך בדיוק מה שאני רוצה שתהיי. לאחרונה שיחררתי לך חבל כדי להקל עלייך לעבור את התקופה הזאת אבל אם את לא יודעת איך להתנהג אז זה התפקיד שלי'.
המילים שלך תמיד מגובות במעשים ואני נרגעת. לא התפקיד שלי לחשוב. התפקיד שלי הוא לציית. אתה עושה את הכל ליותר פשוט.
