הוא צודק, זה נכון שאת לא סטנדרטית. ממש לא.
הוא צודק, זה גם נכון שיש לך שריטות, שיש בך מקומות בעייתים וכואבים. זה גם נכון שיש לך חסכים בדברים מסוימים. פחדים, תגובות היסטריות ועוד ועוד ועוד. אבל העניין הוא שזו את. את עמוק בפנים. את שאף אחד לא באמת ישנה. העובדה שמישהו ישים לך את השריטות האלו מול העיניים וינסה להסביר לך ש"את לא בסדר" לא באמת יעזור לו ל"תקן" אותך. לכל היותר הוא יוכל לגרום לך להסתיר ממנו חלק מהשריטות האלו, כי הם לא מוצאים חן בעיניו ואת נורא רוצה למצוא חן בעיניו. אבל הם עדיין ישארו שם וההסתרה שלהם תיעקר אותך.
אבל זה גם נכון שיש בך המון מיוחדות וקסם והקסם והמיוחדות הזו מגיעים בדיוק ממי שאת וממה שמייחד אותך - מהערבוב של כל השריטות והפחדים, של כל החסכים והדברים הבעייתים. מהאינטליגנציה עם חוסר הביטחון, מהחסכים יחד עם הצורך העז להיות עטופה ומוגנת. מהשריטות יחד עם הרצון העז לרצות ולהתמסר ולהיות שייכת. מהטירוף הקטן להרפתקאות ופלרטוט יחד עם נאמנות של כלבלבה קטנה ומהאסטרביות המובנית שבך יחד עם הנזקקות הנואשת.
כל הביחד הזה זו את. ו"את" לא ניתנת לתיקון או שינוי, "את" חבילה. חבילה מורכבת ובעייתית לאנשים שרואים שטוח, וחבילה של קסם, אהבה ואוצרות למי שמסתכל עמוק פנימה, ומגלה שם את הוראות ההפעלה.
