דיברנו כבר תקופה ובטלפון היה אומר שיש לי קול מתוק וילדותי. הוא החליט יום אחד שהגיע הזמן להפגש, אני כבר חיכיתי לזה כמה שבועות וקבענו להפגש לקפה, רק לקפה. לא יותר מזה.
הייתי צריכה לדעת שכשהוא הרשה לי להזמין ארוחת בוקר - זה יגמר בכך שהוא יכנע לתחנוניי שיעלה אליי הביתה. למחרת הוא התקשר לומר שזאת לא אני, זה הוא.
צודק
אתה גם אמרת שנפגש רק לקפה. בפגישה איתך כל כך גירית אותי ששוב מצאתי את עצמי מתחננת למישהו זר שיזיין אותי. אתה לא הסכמת לעלות אליי הבייתה.
למחרת עדיין רצית להמשיך.
שמחתי.
אני לומדת ממך איך להתנהג. גם עם בנים.
אתה סבלני אליי ומראה לי מה נכון ואיך צריך להתנהג. אתה דואג לחינוך שלי. וגם כשאני טועה אינספור פעמים באותו מקום, אתה מוצא איך להראות לי כמה שאני משתפרת מפעם לפעם. ואני ממשיכה לבקש סליחה כי הכי חשוב לי בתהליך הלמידה הזה זה שתהיה גאה בי. סליחה שמפייסת אותך מחזירה את הים השטוח לגוף שלי.
אז לכל מי שכבר כמעט מאבדת תקווה למצוא
זה מגיע. וכשזה נכון, זה יפה ובריא.
