דברים בעלמא

כשהמחוג הקטן הצביע על הספרה שמונה מעכתי ברגלי את הסיגריה החצי שלמה.
ונכנסתי בצעדים מהוסיסים לסטודיו למחול על שם הרטמן.
רונית די לחצה עלי שאתן לצד הנשי שלי ביטוי. ולכן, החלטתי שריקוד בלט הוא הפתרון.
האולם הגדול שבכניסה לסטודיו ממש הלחיץ אותי והרגשתי ממש קטן לעומת הרקדניות שהתהלכו להן בצעדים מרחפים, כאילו הן אלות.
והרגשתי כאילו אני מערבב בין קודש לחול.
אך צעדתי בנחישות לעמדת הקבלה
וכשהסברתי לפקידה שרצוני להצליח לרקוד בלט כמו האלות שהסתובבו באולם. ורק השאלה שלי, אם אוכל להיות נשי כמו שרונית מצפה. היא צחקקה בחביבות ואמרה "כמוהן בחיים לא תהיה. אך בשיעור אחד או שנים אולי תבין למה זה בגנים שלנו להיות אלות"