לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דברים בעלמא

לפני יום. 23 ביולי 2024 בשעה 19:36

התמונה היא קישור לפרק

לפני יום. 23 ביולי 2024 בשעה 6:54

התמונות הן קישור לפרקים

לפני יומיים. 22 ביולי 2024 בשעה 23:31

 

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:53

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:52

זה הסיפור הראשון שאי פעם כתבתי, כך שיש מצב שהוא לא יהיה נאה כל כך

פרק 1

פרק 2

פרק 3

פרק 4

פרק 5

פרק 6

פרק 7

פרק 8

פרק 9

פרק 10

פרק 11

פרק 12

פרק 13

פרק 14

פרק 15

פרק 16

פרק 17

פרק 18

פרק 19

פרק 20

פרק 21

פרק 22

פרק 23

פרק 24

פרק 25

פרק 26 - סיום

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:52

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס,
ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא.
אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני'.
בן עזאי, הציץ ומת, עליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'.
בן זומא, הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר 'דבש מצאת אכל דייך פן תשבענו והקאתו'
אחר, קיצץ בנטיעות.
רבי עקיבא, יצא בשלום.
(חגיגה יד ע"ב)

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:52

רחמים לא ידע

כי דיה לה לצרה בשעתה

אז כשניגשה להביא לו עוד מנה לא אמר כלך-לך מזה

כנראה חשש שאם יאין לבקש מנוחה

אז מה יקרה אחרי שיסיים את הארוחה

הרי בטוח שיסיים את חייו ככברה

כך זה כבר קרה

אך רחמים לא ידע


---------------------------------

 

מסעדת ברוריה עמדה בפינת יחזקאל על נהר כבר.
והבריות היו מרננים על בעלת המסעדה גברת מריומה
שהמלך של מארוקו
או שהיה זה המלך של תימן שביקש את ידה,
אך היא בשלה,
והאכילה אותו בהמון צפרדעים עד שכבר לא יכל עליה.
לגברת מריומה לא היו ילדים ואת כל אונה והונה נתנה למסעדה.
כך שלא פלא שהדבר שהכי הרגיז את מריומה היה כשהחזירו מנה.

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:52

היה זה בוקרו של יום קיצי אחד מיני אלף
שבו צעד רבי רחמים במעלה נהר כבר. שבפינת יחזקאל מסעדת ברוריה עומדת לתפארת.
את מצחו עיטרו אגלי זיעה וכל גופו המיוזע נדבק לאיצטלת המקובל שעטפה את גופו

לרחובנו הדל הגיע הלה לאחר שכל הליל עסק בתפילה ובתחנונים על קברו של הצדיק המקובל האלוקי רבי מאיר אבוחצירה
שעוד בחייו היה רבי מאיר, מאיר את שבילי רקיע, ביותר אור משמאירין את שבילי נהרדעא. ורגע לפני פטירתו הבטיח רבי מאיר שכשיהיה בפרדס שבשמים יפעל להמתיק את הדינים של מי שישתטח על קברו

בעליה לפרדס אפשר להבין את שורש נשמתך אך זה עסק מסוכן כי הרי כאלה שהשתגעו או מתו תוך כדי משימתם.

אבל רחמים הרהיב עוז בנפשו וניסה בכול כוחו להבין נסתרות שמים.

למה, ומדוע, שורש נשמתו העליון מבוששת היא מלבוא.

--------------

בלילה הקודם רחמים כבר הרגיש תשוש מכל הצומות שצם במשך אותו השבוע, אך כמדי יום בשקיעה חזר מהמקווה אל בית העלמין.
ופניו היו אחוזי אימה, היום זה היום שלפי חישוביו הוא היום שמסוגל ביותר בעליה למרום.
בידו האחת אחז בחיל ורעדה את הסידור המצהיב שגנב מהעזבון של רבי מאיר, שבו היו הערות בכתב ידו של רבי מאיר על השבעת המלאכים.
ומתחת לחיקו היה מונח בבטחה מזרון יוגה פשוט
בידו השניה אחז בקבוק עארק כדי שהעליה למרום תהיה קלה יותר.
חוצמזה, הביא חמישים נרות של עשרים וארבעה שעות רק משום שזה היה במבצע..

כשהגיע רחמים למצבתו של רבי מאיר פרס את מרכולתו והתחיל לזמזם את קינות תיקון חצות. לאחר מכן עבר לתיקון הכללי ומדי פעם הגניב לעצמו איזו כוסית של מאחיה.

מרגע שהתחילה להינץ החמה התחיל רחמים במדיצה קבלית את שם המופרש היה צריך לראות באותיות של אש שחורה על גבי אש לבנה.
ראשו של רחמים היה סחרחר מרוב תעניות ושתית המאחיה. אך הוא דבק במדיטציה.
הייתה זו הפעם הראשונה שניסה לעשות כזה דבר. כך שלא ידע מה אמור להרגיש.
אך בכל כוחו תר להתאחד עם מקור האור השמימי וכשמידי פעם כשנפשו נהיתה לא מרוכזת הסיק שזה מלאך שמנסה להסיטו ממקור האור ולהתאחד עם הבריאה העצומה.
מיד שאג רחמים והשביע מלאכים לפי סדר עד שדבק שוב במקור האור.
לאחר שעה או משהו חש רחמים פתאום ביציבות. כבר לא חש את גופו החלוש ואת ראשו הסחרחר. היה זה סוג של רוגע שלא חש כמותו.
הוא פשוט הסתכל על עצמו מבחוץ.
ולא היה לו צל של ספק שעשה כברת דרך משמעותית. הוא לא ידע אם הצליח לעלות לפרדס. אבל לפחות חש שהגיע לאיזו סוג של התאחדות עם משהו גדול ממנו.
ואז הוא הבין בלי לשאול שום שאלה, זה היה מן מסר פשוט ונהיר.
שהוא כבר לא יחזור לישיבת המקובלים שבה למד. שדרכו היא לנוע ולנוד עד שימצא את נפשו התאומה. ולכשימצאנה יצטרך להעלותה מהקליפות שבה היא דבקה כדי שיהיה מסוגל להתאחד ולהקים איתה משפחה.

זה היה מטלטל עבורו. כי באותו שעה ניער אותו המנקה בבית קברות וביקש ממנו להסתלק ולסלק את כל התפאורה שבנה.

אולי הוא לא חווה איזה אושר תמידי ואחדות עם הבריאה אבל לפחות קיבל תשובה ברורה מה עליו לעשות

-------------------------

לכן באותו הבוקר רחמים החליט שמאחר וקיבל תשובה לשאלתו, כבר לא צריך להסתגף בתענית.
וכך צעד לו רחמים על רחוב כבר ובטנו מתהפכת עליו...
עד שמצא את מסעדת ברוריה שהייתה בפינת רחוב יחזקאל על נהר כבר.
לאחר שסעד את ליבו. וכבר נזכר שבמעט מעותיו שהיו לו, בזבז אותם על הנרות נשמה שקנה.

ומריומה עוד שוקדת על הבאת המנות הבאות.

עם סומק קל בלחיו רחמים הוציא את קופסאת המארלבו מכיסו והצית את הסיגרטה האחרונה שנשארה בקופסא שהרי זוהי סגולה להעלאת המלאכין הדקין לאחר האוכל..

מריומה שראתה אותו מדליק את הסיגרטה שאלה את רחמים:

אם הלה סיים את ארוחתו.

ורחמים השיב שנזכר שאין הפרוטה מצויה בכיסו.
ומוכרח הוא לסיים שאם לא כן, לא יוכל לשלם.
"ואיך תשלם על כל המנות שכן אכלת" שאלה מריומה בתרעומת.
רחמים שהיה מפולפל כמנהג בני אשכנז השיב "הלוא זו מצווה להאכיל תלמידי חכמים"
עוד לא סיים רחמים את המשפט וכבר הבין לפי שפתיה הקפוצות שאין זו הדרך הנכונה. לפתור את הסוגיא, מריומה עד כמה שהייתה מאמינה, ממש סלדה מכאלו שעושים תורה קרדום לחפור בה.
לאחר דין ודברים, הבין רחמים שהתשובה נמצאת מאחור במטבח.
ועל כן, עם כל הבושה שחש. קיפל רחמים את אצטלת המקובל שלבש, ועלה על סינר.
כי כך סיכם עם מריומה ארוחה אחת שווה לשטיפת כלים ליום אחד

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:52

כשאדם חווה עליה למרום. יהיה קשה לו אחר כך לחזור לעצמו. כי הנשמה חווה הבדלים בתחושת הזמן והמרחב שהם שונים מאוד מהמציאות הקיימת פה בארץ.

ולכן זה שבכיור לא היו כלים, זה לא שרחמים שטף כלכך מהר. פשוט כל גופו של רחמים רעד. ובהתחלה מריומה עוד אמרה 'מזל טוב' על הכוס הראשונה שנשברה אך מהר מאוד היא הבינה שמזלה היום לא מאיר פנים.
ולהוצאות של החודש היא צריכה להוסיף גם סט או שניים של כוסות חדשים

לאחר שסיימה להגיש את ארוחת הצהריים לפועלים היגעים. ישבה מריומה עם רחמים על כוס לימנדה קרה כדי ללבן איתו את העניין, מניין הוא בא לה המלאך חבלה הזה.

ורחמים השיב על קורות הליל שעבר ואיך עלה למרום. כדי למצוא את שורש נשמתו העליון. ועוד הוסיף כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה עליו.
מריומה שרוח האמונה הפשוטה הייתה יוקדת בליבה. סיפרה לו על חלומה לטוס בעוד שבועיים ימים, בט"ו באב. לרבי נחמן שבאומן. כי להרגשתה ליונתן בן עוזיאל שבעמוקה נגמרו כל הבחורים שבכוחו לזווג לה..

רחמים שזכר שהמסר שקיבל משמים הוא לנוע ולנוד בעולם עד שימצא את זיווגו. בלע את רוקו שוב ושוב. וביקש כמעט בלחישה, אם תואיל בטובה לפרוש עליו את חסותה, ולקחת אותו עימה.
כמובן שבתמורה יהיה לה לעזר ואת כל מה שתטיל עליו יעשה.
ולא כמו עם שטיפת הכלים. ברגיל הוא בנאדם אחראי ומסודר.

לאחר התלבטות קצרה הנהנה מריומה להסכמה.
ובתקיעת כף, הבטיחו זה לזו. שדרכיהם ישלבו זה בזו. עד שיחזרו מרבי נחמן שבאומן.
"אז מחר תבוא בשבע בבוקר" צעקה מריומה על גבו של רחמים שחש לצאת מהמסעדה. כי קינן בו איזה חשש שתבטל את העסקה.

-----------------------

רחמים שהרגע יצא בריצה ממסעדת ברוריה שם לב שזו כבר שעת בין ערביים מאוחרת
ובטח הראש ישיבה יכעס עליו נורא
לכן משהגיע רחמים לישיבת המקובלים שבה למד.
וכבר קפץ עליו רבי צדוק, כנשוך נחש. ודרש שיברך על צרור עלי הלואיזה שאחז בידו.
היה צעד מבורך בעיניי רחמים, שהיה נבעת לדבר עם הראש ישיבה, ולספר לו שהגיע לסוף דרכו בעולם הישיבות.

ראש הישיבה, רבי יצחק טהרני, היה אדם כחוש מאוד, אך עינייו הנחושות הקנו לו שם של מקובל בעל שיעור קומה במדד הפופולריות בציבור הרחב. באותה שעה שרחמים נכנס להיכל הלימוד. ישב רבי יצחק בכותל המזרחי ודן עם סבתא מסכנה איך לעשות פדיון נפש לבעלה המנוח. האם תרצה את חבילת הבסיס, או שתרצה לשדרג ל. וי. אי. פי.
רבי יצחק לא היה חמדן אך רגישות לזולת הייתה ממנו והלאה. את העולם היה לו קל לדון במידת הדין.
והיה זה מקובל עוד בימי אביו זכרונו לברכה לספק את צורכי פיות המקובלים. בכל מיני עסקאות עם אנשים מסכנים.
"העלאת נשמות זה עסק יקר" היה נוהג לומר "תשאלו ותראו שכך נוהג כל מומחה לנפש האדם, אפילו אלה שקוראין לעצמם מומחין לתורת הנפש ע"ע פסיכולג"

לאחר כשעה כשחתמה האישה על פדיון נפש וי. אי. פי. פלוס פלוס, שזה כולל פדיון נפש + זיווג הגון לבנה הגרוש + הוצאת עין הרע מכל יוצאי חלציה הרבים. ועוד.

ובעוד היא מודה לרבי יצחק על עסקת חייה. סימן רבי יצחק לרחמים לגשת אליו.

רחמים היה תלמידו החביב של רבי יצחק, אולי זה גילו הצעיר או שזה הייתה נפשו השובבה של רחמים. אך משהו באנרגתיות של רחמים היה שובה את ליבו של ראש הישיבה.
בדחילו ורחימו סיפר רחמים לראש ישיבה איך גנב את הסידור של רבי מאיר ואיך חש חוויה מיסטית דווקא בבית עלמין. והוא לא יודע אם זה כוחות הסיטרא אחרא או שזה מצד הקדושה. אבל הן אמרו לו לעזוב את הישיבה. ולנווע ולנוד בעולם הגדול עד שימצא זיווג הגון.
רבי יצחק הינהן בראשו אך חלפה בליבו המחשבה שהוא כבר 40 שנה עוסק בתלמוד הקבלה ואף פעם לא חש עליה רוחנית.
אולי זו אישיותו שנוהה אחרי סדר והמציאות או שזה דור אחר שעסוק פחות בספרים היבשים. בכול אופן הוא שמח בליבו שסופסוף יוכל להבין מבחוץ מהי הרגשת ה'דבקות' המפורסמת.
לכן מיד הזהיר את רחמים הנבעת שלא יספר לאיש על חוויותיו והוא מאשר לו לצאת מהישיבה, אך פעם בשבוע עליו לדבר עם הראש ישיבה. ולראות שהסיטרא אחרא לא היא זאת שחטפה חלילה את נשמתו

לפני 4 ימים. 20 ביולי 2024 בשעה 23:51

ביום למחרת הגיע רחמים בחמישה לשבע למסעדה כולו היה מתנשף כי את כל הדרך עשה בריצה
מריומה ישבה לה על קופסא של תנובה ליד העגלה שלה שסחבה מאיזה סופר, וכולה קצרת רוח.
היא החמיצה פנים על שלא הצליחה לגעור ברחמים, אך דחקה בו שילכו מהר לתחנה כדי שיספיקו לתפוס את קו שמונים ושבע, שמגיע לשוק הסיטונאי.
הנהג של הבוקר הכיר את מריומה, וכבר מלפני שנים הבין שאם הוא רוצה להמשיך בעבדתו עד גיל פרישה, עדיף לו להבליע על הקפריזות של הנוסעת המתמידה.
"בוקר טוב אדון שרעבי" צהלה לקראתו גברת מריומה "בוקר טוב" ענה הנהג-אדון שרעבי, בקול חמוץ.
"הבאת איתך תגבורת" קבע הנהג. "אם כן שתדע לך רכש צעיר, שלמריומה בחיים אל תגיד לא" אמר ופנה בקולו לרחמים.
"למה" שאל רחמים בחשש.
"תנסה" השיב אדון שרעבי, וחשף צלקת שהייתה על חזהו, וצחק.
רחמים הנבוך רק רצה שהאדמה תיפער את פיה תחתיו.
ושלעולם לא היה חולם על עליה למרום וכל השטויות הללו.
אך מריומה העירה אותו משרעפיו ודחקה בו להעלות את העגלה מאחור.
ובשוק הסיטונאי כאילו אורו ענייה כולם צעקו לה לבוקר טוב. והיא בלי לעשות הרבה חושבים התחילה לנבור בסחורה כבתוך שלה. מפה לקחה קילו, משם שתיים.
והסוחרים לא פצו פה, להפך עודדו אותה לקחת משלהם.
הם לא דרשו לקחת מה שמעל אלא להפך את הסחורה הטובה שמרו לה.
והיא בתמורה קיללה בחביבות כל סוחר בקללה המיוחדת לו.
לאחר כשעה ומחצה כשהעגלה כבר התמלאה בכל טוב, פנו היא ורחמים לחזור למסעדה.

-----------------

כשחזרו מריומה ורחמים למסעדה.
איך שפתחה את המסעדה מיד רצה לשים סיר מים על הגז.
ואז חישבה מה בא לה להכין להיום מכל הקניה שקנו היום בשוק.
היא שלחה את רחמים לקלוף את התפוחי אדמה שקנו בבוקר, בעוד היא מדליקה את הרדיו על השירים של פאריד אל עטראש.
למרות תאבונה הגדול לבישול, התפריט היה די מצומצם. מכדי שתוכל לבצע בו שינויים רבים.
את הראשונות אין כל כך מה לשנות. הארוחה מתחילה עם פיתות מהטאבון או אש-תנור שקונה אצל זכריה המלך. לגבי הסלטים אפשר להגיש את מה שהיה אתמול ומקסימום 'לרענן' קצת את את מה שנראה 'עייף'.
ואומנם לא שבת היום. אבל בא לה להוסיף גם דגים חריפים.
ועכשיו לעיקר, למנה העיקרית היא תבשל:
*בשר חריף
*פירה נימוח
*קוסקוס
*סלט קיצי

כן, הנהנה בניצחון גם היום התפריט נבנה תוך דקה.
מיד הפשילה שרוולים והוציאה מהמקרר דג אמנון. ואת נתח הבשר היחיד שהיה לה.
את הירקות העמיסה בכיור ושטפה הכל. וכבר החלה לקצץ בירקות
ובמוחה החלה לחלק משימות לשאר הבישולים
בשביל הפירה זה טוב שיש את רחמים שיקלף את הכל.
ואולי גם נגיד לו שיהיה אחראי על הכנת הסלט. שיתרגל להיות קצת במטבח.

בעיקרון מריומה דגלה בשיטה שהתבלין עושה את ההבדל כך שאם חסר משהו כנראה שחסר מלח או שזה לא חריף מספיק.

---------------------

רחמים דווקא הראה שיש לו את הגישה הנכונה בכל מה שקשור למטבח. אולי זה כישרון טבעי.
בכל אופן, ההכנות הסתיימו היום מוקדם ואת הזמן שנשאר העבירה מריומה בקריאת תהילים של אותו היום.
ובכלל היום הזה עבר ממש טוב. ונראה היה שיש להם כישרון טבעי, זה לזו. היא הגישה את המנות, רחמים היה במטבח. וזה עבר בצורה כלכך טובה, שאפשר לחשוב שהיא מעסיקה אותו מימים ימימה.
וכך עברו יום יומיים שבוע שבועיים.
וכדי לשחד את רחמים שיישאר במסעדה החליטה לפנק אותו ואותה בחופשה לאומן לשבועיים.
הלקוחות הקבועים נדהמו מההחלטה של סגירת המסעדה לפרק זמן כה ארוך "בחיים היא לא יצאה לחופשה" אמרו זה לזה. אבל נראה שמשהו בה השתנה. היא נהייתה הרבה יותר נחמדה וקשובה מאז שרחמים התחיל לעבוד אצלה.