מכשמלאו לִי שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה יְרָחִים,
נָסַעְתִּי לְבַדִּי לָעִיר הַגְּדוֹלָה
הֲלוֹא הִיא בְּאֵר שֶׁבַע, הָעִיר וְהַחֲזוֹן,
בִּירַת הַנֶּגֶב וְכָל הַדָּרוֹם.
יָרַדְתִּי בַּמֶּרְכָּזִית, תִּיק עַל הַכָּתֵף,
עִם שֶׁטֶר שֶׁל עַגְנוֹן וְכִיפָּה קְטַנָּה בַּכִּיס הַתַּחְתּוֹן.
מחפש “חֲמִשִּׁים גְּוָנִים שֶׁל אָפוֹר”
וּבַחֲנוּת – עַלְמָה יְפֵהפִיָּה שֶׁלֹּא רוֹאִים כָּאן כָּל יוֹם.
עֵינֶיהָ כּוֹכָבִים, גְּוָנָהּ כַּשֶּׁלֶג,
שִׂמְלַת מַלְמַלָּה רוֹקֶדֶת בְּשֶׁקֶט,
שְׂפָתֶיהָ כְּוֶרֶד, נוֹשֶׁקֶת הֶבֶל,
וּגוּסְטָב מַהְלֵר בְּרֶקַע מְלַחֵשׁ בְּקֶצֶב.
נִצַּבְתִּי מוּלָהּ, לִבִּי כְּתוֹף נִדְהָם,
יָדַי רוֹצוֹת לְדַבֵּר – אֲבָל הַפֶּה נֶחְסָם.
הִיא סָבְתָה קָלִיל וְלָחֲשָׁה לִי: "נוּ?"
וְאָמַרְתִּי בַּלִּבִּי: "לָמָּה עָשִׂיתִי דֶּרֶךְ כָּה אֲרוּכָּה?
כְּדֵי לַחְזֹר בְּלִי מְאוּמָה?"
אָז אָזַרְתִּי עֹז, וּבְשֶׁקֶט לָחַשְׁתִּי:
"אֲנִי רוֹצֶה שִׁיר אוֹ סֶרֶט עַל מַלְכָּה וְעֶבֶד."
וְהִיא נִסְתְּכָלָה עָלַי – דּוֹמַעַת, בְּבּוּז וְעֶצֶב:
"עוֹד דוס חָצוּף שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא שי עַגְנוֹן?"
"לֵךְ לַיְשִׁיבָה, אוּלַי תִּשְׁקֹד פַּעַם עַל גְּמָרָא,
וְתַעֲזוֹב אֶת הַשְׁטוּיוֹת כְּאִילוּ אֲנִי עוֹבֶדֶת אֶצְלְךָ!"
פָּנַי הִתְאָדְּמוּ כְּסֶלֶק שֶׁנִּמְהַל בַּחֲזֶרֶת,
וּמֵאָז אֲנִי צִנְצֶנֶת, בְּחֲנוּת הַתַּקְלִיט וְהַסֵּפֶר
כָּאן, בְּבְּאֵר שֶׁבַע, בִּירַת הַדָּרוֹם וְהַנֶּגֶב...