דברים בעלמא

(פרק 1)

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=114565&postid=1705145

פרק 2

בדרכנו לקבל החלטות טובות,
אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שצריך לדעת מהי האמת. כי רק כך נוכל לקבל החלטות טובות.

אז במבט ראשון אנו אומרים מה הבעיה?! בוא נחשוב בצורה שקולה.
וכך נדע מהי האמת לאמיתה

אז ניגשים אנו ברצינות, כמו פילוסופים מפולפלים
מעמיקים בסוגיה, וכל דעה ברצינות נשקולה.

אבל ככל שמתעמקים יותר – מגיעה ההפתעה:
לא קירוב לאמת, אלא ריבוי גרסאות.
לא אחידות, אלא קושיות.

ואז אתה תופס ת'ראש ושואל ת'שאלה
האומנם השכל הוא הכלי שיוביל אותי לאמת הנאמנה. ואולי זו אשליה?!. הרי אם השכל מוביל לאמת
אז היינו מצפים לראות קונצנזוס, לא כאוס.
שככל שיותר חכמים מתעמקים – כך ייפתחו שערים משותפים.
אבל בפילוסופיה קורה בדיוק ההפך:
ככל שמעמיקים – כל אחד הולך לכיוון שונה לגמרי.

אז אולי השכל לבדו לא מספיק?!

וכאן נכנס קאנט.

קאנט טען טענה כשהקיץ מתרדמה:
לא ניתן לדעת את "הדבר כשהוא לעצמו" – רק את האופן שבו הוא מופיע לתודעתנו.
כל מה שאנחנו תופסים עובר סינון דרך קטגוריות ההכרה שלנו.
מה שאנחנו קוראים לו "אמת" הוא בעצם האמת כפי שהיא מופיעה לנו כבני אדם.

אז מה עושים עם זה?

אם נניח ואנחנו מבולבלים ולא יודעים מה נכון,
ואם הפילוסופיה לא נותנת תשובה סופית,
אז אולי כדאי לנסות להבין איך אנחנו עצמנו פועלים.

במילים אחרות:
אם אנחנו לא יכולים לדעת מהי האמת האובייקטיבית,
לפחות ננסה להבין מה נכון לנו, דרך הכלים שיש לנו
ובמיוחד: דרך מדעי המוח.

לא כדי להגיע לאמת הנשגבה,
אלא רק לדעת איך נקבל החלטה שהכי נכונה.
אולי יהיו בעיות דגימה.
אבל זו האמת שתפתור כמעט כל בעיה.

נניח את השאלה.
האם אנו חיות שחיות על חרבנו
או ששקט עדיף פי מאה