דברים בעלמא

עד העת החדשה,
הכנסייה לא ראתה בפילוסופיה מטרה.
להפך — היא ראתה בזה כפירה:
"כי מי אתה שתחפור ותפקפק באמונה?!"

ובא דקארט ואמר חצי בענווה:
"דווקא דרך השֵׂכל נגיע אל האמונה.
הרי אנו לומדים, חוקרים, שואלים 
ובכל דבר, הספק תמיד מעיב על הפנים."

אז בוא נקבע דבר אחד בהתחלה:
אתה חושב? — סימן שיש לך תודעה.
וזו, בלי ספק, אחלה נקודת התחלה.

ומאחר שהאל קיים — והוא אינו שקרן,
אז אפשר להאמין שגם העולם אמיתי ומובן.
ואם תמשיך לחשוב בכיוון הנכון,
תגלה שהכול פועל לפי תכנון הגיוני, וזה לא חלום.

אם ככה עיקרי אמונתו של דקארט:
בעזרת השֵׂכל לבדו תוכל לדעת כל דבר.
אבל אם תסמוך רק על החוש — בלי אל לצידך,
איך תדע, בלי חשש, שהמציאות לא מרמה אותך?

ולכן הוא נקרא רציונליסט,
כי השֵׂכל מוביל, לא הרגש, ולא חוש שישי.
אז החושים— הם שותפים נאמנים לשֵׂכל,
אבל רק התבונה מראה לנו את הדרך המושכלת.