דברים בעלמא

השעון לא זז.
ואתה, בעבודה.
והבוס שוב בא, עם החיוך המכיל, זה שיודע הכל

 “תעשה לי טובה אחת או שתיים…”

וכל מה שבא לך זה להכניס לו בעיטה בברכים.
אבל אתה מתאפק.
כי אתה חזק.
כי אתה יודע:
יש לך בבית כדור, שעושה אותך שמח.

אז אתה מחכה.
עוד שעתיים, ואתה בבית.
והזמן?
זוחל בעצלתיים

והנה,סוף־סוף שתיים
ויאללה, הביתה.

אתה סוחט את הגז, עד שאתה בבית.

אבל רגע..  לעאזזל..

 “כן, גברת שושנה,”
אתה עונה לוועד הבית.
איך היא תמיד מגיעה עם השטויות מלפני חודשיים…

אז אתה עונה אתה נחמד.

כי הכדור עוד רגע יהיה לך בידיים

אז הנה אתה חמוד, אתה לוקח ת'כדור.

והופ 
אתה מול הראי,
מחייך כמו דביל
טוב ככה היית נראה בשנות העשרים.

שלא היה אכפת לך מכלום

אחת. ושתיים.
אתה יוצא מהבית.
בריזה קטנה על הפדחת,
והקולות בראש – אלו שאומרים "אתה כלום" 
נעלמים.

כי עכשיו זה אתה והכדור.
ואנחנו בלתי מנוצחים.

והנה רונן.
ומשה.
“יאללה, נחכה לעשר”

כי לבעוט בכדור הזה…
חיכית נצח.