אז אחרי חצי שנה של זוגיות ונילית, חזרתי לרווקות שזה די המצב הטבעי שלי.
זה היה קשר עם סיכויים נמוכים מראש, אבל שנינו מאוד רצינו. לא היה לי הרבה קשרים רציניים בעבר, לא ידעתי שלרצות זה לרוב לא מספיק.
בהתחלה היה כיף ממש. ואז התחלנו לריב *מלא* , וכל הזמן לא הצלחתי לענות על השאלה : האם זה ריבים תקינים של זוג או שאנחנו פשוט לא מתאימים?
אחרי חצי שנה, הגיעה התשובה.
נתתי לעצמי חודש וחצי להתאושש, לעשות דברים שאני אוהבת והוא לא אהב, מקום ראשון: להירדם על הספה בסלון עם עם החלון פתוח למרפסת.
ואז התחלתי להרגיש בדידות והחשק המיני חזר להציק.
ניסיתי למשוך עם השני כמה שאפשר, אני מכירה את עצמי, זה מתחיל לנהל אותי ואני מתחילה לשלוח הודעות ל״ידידים מיוחדים״.
הבנתי שאין ברירה, צריך לחזור לאתרים, ומאז שאני עם הפסיכולוגית החדשה (והמדהימה) גם היא מדרבנת אותי להביא תוצאות.
אז החלטתי כל שבוע לעשות צעד אחד אקטיבי לכיוון הזוגיות הבאה רק שאני מתנהלת בקצב יותר איטי מביטוח לאומי אז אלה צעדים מאוד קטנים.
החודש שעבר הוקדש ללהעלות תמונות לאוקיי-קיופיד, ואחרי חודש שלם של צילומים אני גאה לבשר שהעלתי שתי תמונות חדשות שלמות.
לא הייתי בטוחה אם לחזור לכלוב - דרוש מאמץ לסנן את השולטים האנגליים והמחנכים הקשוחים, ושאר האנשים שבטוחים שהם מיסטר גריי הישראלי.
אבל - האנשים מהאתר שעברו את הסינון ונפגשתי איתם היו מגניבים ממש.
לכן הצעד השבוע הוא הפוסט הזה שאחריו אני כמובן אנוח שבוע ואתאושש נפשית.
בתקווה שכשאחזור, אגלה שהוא הביא לכאן מישהו מגניב.
