"חתיכת חרא מטומטם",
אין יום שהמחשבה הזו לא קופצת לי בראש.
ואין יום שאני לא מעניש את עצמי, בצורה כפייתית.
הנה, עכשיו עשיתי את זה, בעבודה,
בזמן שהמנהל שלי מחכה לתוצאות של הבדיקות האחרונות שעדיין לא סיימתי.
לפני שנה הלכתי לרופא המשפחה,
זה שמכיר אותי כבר איזה עשור.
סיפרתי לו על ה-OCD (במקרה שלי זה CMD), על כמה שפיזית ונפשית כואב לי,
ועל כמה שאני מתבייש במי שאני.
הוא המליץ לי על תל השומר או איכילוב.
הלכתי על איכילוב, כי זה יחסית קרוב לדירה שלי.
חודשיים רדפתי אחרי המזכירה בשביל טופס 17.
אחר כך חיכיתי 3 חודשים לתור למרפאות חוץ בשביל לראות ועדה.
ואז הגיע הרגע "המיוחל".
נכנסתי למרכז בריאות הנפש של איכילוב, נראה יפה סך הכל.
נכנס לחדר, מצפה לראות ועדה, ומגלה שאני יושב בחדר קטנטן עם פסיכיאטרית שיכולה להיות סבתא שלי.
מן הסתם לא הסתדרתי איתה.
מילאתי משוב על הביקור, החליפו לי רופא.
חיכיתי עוד חודש, ואז הגיע פסיכיאטר שאפילו יותר מדוכא ממני.
אפילו החדר שלו היה מדכא.
נפגשתי איתו פעמיים, חוץ מלהציע לי פרוזק הוא לא עשה כלום.
שנה של המתנה בשביל כלום, סיפור חיי.