שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Through the Mirror of the soul

Within the mind of the deceiver
לפני יום. 29 במאי 2020, 3:16

עובדה שכביכול לא ידועה לכולנו:
לנשים לא תמיד אכפת מי האבא הביולוגי של הצאצאים שלהן.
אנחנו גם יודעים זאת ממחקרים על שבטי שימפנזות.
מדי פעם נקבות ינדדו לשבט זר על מנת להזדווג, למרות שהן משוייכות.
קוקאולד לכל דבר.

בבריטניה בשנות ה-70, לפני התפרצות האיידס,
כשעוד היה מותר לתלמידי בית ספר לבצע בדיקות דם,
תלמידים היו מקבלים לשיעורי בית מטלה לגלות את סוג הדם שלהם,
בהסתמך על סוג הדם של הוריהם.
30% מהתלמידים גילו שאין שום התאמה בין סוג הדם שלהם לבין אביהם.

בפרק 3 עונה 1 של "מראה שחורה" אנחנו רואים זאת בצורה קיצונית למדי.
ועדיין, כל תהליך הניתוח שהגבר עושה להתנהגות של אישתו, פשוט מקסים בעיניי.
איך צחוק מבדיחת קרש ממש, אבל ממש לא מצחיקה, מוביל לחשיפת סוד הבגידה.

מה שמזכיר לי את...
*תופים*
שרה אמנו!
שנסתה לשווא להכנס להריון מאברהם אבינו, אבל רק אחרי ביקור המלאכים הצליחה סוף סוף.
ומה עשתה שרה כאשר המלאכים אמרו לזוג התנ"כי שבקרוב יוולד להם בן? צחקה.
נכון, לפני ביקור המלאכים גם אברהם צחק, אבל הוא צחק מתוך שמחה,
לעומת שרה שצחקה מתוך חוסר אמונה.

מסקנה: כולנו ממזרים.

לפני 3 ימים. 26 במאי 2020, 19:13

מדהים מה טיפה של חמלה עצמית יכולה לעשות לאדם.

ניצוץ קטן של פוטנציאל, של תקווה.

 

פתאום כל השנאה נעלמת,

אין יותר מחשבות שליליות,

אין יותר זיכה להרס וחורבן. 

 

השאלה היחידה היא:

איך לא מאבדים את זה?

איך נשארים למעלה בפסגה מבלי ליפול בחזרה?

לפני 5 ימים. 25 במאי 2020, 1:16

הימים עוברים,

הריקנות עדיין שם.

 

זיכרון מתוק,

זיכרון מר,

זיכרון רחוק,

זיכרון נשכח.

 

כל כך צמא ונובל,

כל כך עייף וקמל.

 

הזמן עובר,

החיים ממשיכים הלאה,

אבל אני לא מתקדם.

מה הטעם בכלל?

לפני שבוע. 23 במאי 2020, 2:41

הדבר שאני הכי אוהב אחרי הסקס זה להתרכבל.

להרגיש אחד את השני, איך לאט לאט הדופק יורד.

רוגע וחמימות עוטפים אותנו.

 

היא נחה על החזה והכתף שלי,

אני מחבק אותה עם יד אחת.

עוצמים עיניים,

ונרדמים.

 

אני מתגעגע לשינה המתוקה הזו.

לפני שבוע. 21 במאי 2020, 14:43

כשיש לך לב גדול, אבל אתה חסר שליטה וניסיון - זה בעייתי.

נורא קל לך להפתח, אתה רק רוצה לפרוק ממך את המטען הריגשי.

לתת למישהו אחר להרגיש כמוך.

או להרגיש כמו מישהו אחר, להזדהות.

לרצות, להתרצות, לענג, להתענג... להרגיש שוב בין החיים.

 

רק שהמישהו הזה לא ממש מתאים לך.

 

אז אתה מתנתק ממנו.

סוגר הכל, מכבה הכל.

מרגיש את הצביטה הזו, במרכז החזה.

מרגיש את הרקמה הצלקתית נוצרת.

הרס עצמי.

 

מביט אל העבר שאתה לא יכול לחזור ולתקן.

לפני שבוע. 20 במאי 2020, 13:43

בימים כאלה, יותר נכון - בתקופה כזו,
כשאני דוחה את השינה עד 3-4 לפנות בוקר,
בשביל "לישון" את ה-4 שעות שינה,
כשכל יום אני אומר לעצמי: "היום זה יהיה אחרת."

 

אבל כל יום... הוא אותו הדבר.
העתק-הדבק.
שגרה חולנית.

 

מדליק עוד ג'ויינט,
שורף עוד יום.

 

בסוף אני אהפוך לג'ק.

 

לפני שבוע. 19 במאי 2020, 14:11

יושב בסלון, מדליק לי פייסל.

ממשיך להגיד לעצמי שאני צריך להפסיק,

אבל כשאתה ריק מבפנים,

אלה לא יותר מאותיות פורחות באוויר,

שמתפזרות בעשן הירוק.

 

אני כבר כמעט חודשיים בחל"ת.

הנגיף הזה הרס לי את כל מה שבניתי.

בין שמיים וארץ,

מחפש עבודה חדשה ומנסה לשמור על השפיות,

ללא הצלחה.

 

אתמול נזכרתי בכלוב,

אחרי תקופה שלא נכנסתי.

החלטתי לתת למקום הזה צ'אנס נוסף.

 

קורא על עוד ועוד אנשים,

מחפש משהו חדש בפוסטים,

אבל הרוב דיי אותו הדבר.

שום דבר לא משתנה.

 

כמה שאני יגע,

כמה שאני צמא,

אני לא מוצא אותה.

לפני 6 חודשים. 12 בנוב׳ 2019, 12:00

מר ביטחון החליט להזכיר לנו למה קוראים לו "מר ביטחון".

אז הוא הביא לבנט את תיק הביטחון ושחרר לו את הרסן.

עכשיו כולנו בפאניקה, סבב בחירות שלישי בדרך וביבי יכול לסמן V על עוד מהלך מבריק.

לפני 6 חודשים. 12 בנוב׳ 2019, 1:19

אני צף בחלל... צף לעבר האינסוף.

 ננס קטן, חולף על פני שמשות.

הן קורנות אלי, אבל אורי לא מגיע אליהן בחזרה.

הוא נשאב פנימה, כחור שחור של הנשמה.

והנה לפתע אני מבחין בה.

נוצצת ובוהקת, מחייכת מתוך השחור.

שמש חזקה, מלאה אושר ואור.

ומבלי לשים לב לשינויים בגרביטציה,

אני נמשך אליה בתנועת רוטציה.

והמסה גדלה ונוצרת נובה.

ואני לא מפסיק מלהתמלא באנרגיה.

היא נותנת לי סיבה, משמעות לכל זה.

וכל מה שאני רוצה זה להעניק לה מן האור הזה בחזרה.

ולבסוף זה מתפרץ בהבזק סולארי מרהיב.

ספרה של אש שמיימית שגדלה ומתרחבת.

שורפת את כל השנים של הבדידות.

שואבת פנימה ומשאירה רק אותי ואותה...

בלב הריק.

בתוך הטסרקט.

אינספור מציאויות,

אינספור שמשות,

מתכנסות ומתקפלות במרחב הזמן,

לתוך לאחת.

לפני 6 חודשים. 5 בנוב׳ 2019, 19:56

"אנחות הקלה שנתפסו בגלימה
כשהנגיעה הקדומה החזירה אותי
והמראה האחרון שראיתי עדיין כאן
מתרפק ממש מאחורי,,