Through Hazel Eyes

נימפומניה ריגשית​(שולטת){מצרפתמקרים} - בידיוק כתבתי פוסט על אבא ועל זה שגילו לו סרטן. גם לי יש משקעים איתו של שנים, על אלימות והכל. אני מבינה אותך.
אני חושבת שאתה צריך יותר להתמקד בתהליך פרידה ממנו מאשר בלקבל מענה על מה שהיה
זה שיעור שלנו לחיים.
לדעת מתי הרגע להיות שם בשביל ההורים שלנו ולא לצפות לקבל מהם ״סליחה״ או תשובה על למה הם עשו את מה שהם עשו.

תן לעצמך זמן לעקל.
תן לעצמך זמן להיפרד ממנו
תנצל את הזמן שנותר לך איתו
תהיה בכאן ועכשיו
מה שהיה בעבר לא יעזור, גם ככה אין לך איך לשנות אותו.

Sirene{John} - קודם כל רק בריאות והחלמה מהירה.
זו שאלה מורכבת, כי אתה מודע ליחסים עם אבא שלך יותר מכל אדם אחר שיענה לך כאן. אתה גם מודע להשלכות של לחיות עם המחשבות האלו ביום שאחרי יותר מכל אדם אחר שיענה לך כאן. אתה גם מכיר את אבא שלך יותר מכל אדם שיענה כאן.
אז אני רק אכתוב דבר אחד שאני אומרת לעצמי לעיתים קרובות - אף אחד מאיתנו לא קורא מחשבות. וזה בכלליות, בכל ההקשרים. לדוגמה: אם מישהו רוצה שתתנהג או לא תתנהג בצורה מסויימת, הוא חייב להגיד לך את זה ישירות, אתה לא יכול לקבל אחריות על רמיזות או התנהגות פאסיב אגרסיב שלו ולשאול את עצמך למה הוא מתכוון. ואותו הדבר גם במקרה הזה: אבא שלך לא יכול לדעת שאתה רוצה לפתוח את זה לדיון אם אתה לא תגיד לו, ואתה לא יכול לדעת אם אבא שלך רוצה להשתתף בדיון הזה אם הוא לא יענה לך.

researcher​(שולטת) - שאלה כל כך קשה. לפעמים לאלו שנשארים יותר קשה לשחרר. אלו שהלכו כבר לא סובלים.