אז הפסיכולוג אמר לי (יותר נכון, אני אמרתי לו, אבל כוסאומו) שאני רואה את העולם בשחור ולבן.
והוא הסביר לי שזה לא ככה, יש גם בין לבין, יש גם אפור.
כמו למשל משיכה מינית, שזה לאו דווקא חייב להיות רק לנשים, או רק לגברים, אפשר גם וגם.
רק ש... אני יותר מדי אבסולוטי בשביל החרא הזה.
כל ההגדרות החדשות שהמציאו למגדר מעניינות לי את התחת.
מבחינתי המילה "מגדר" הומצאה כדי שלא ישתמשו במילים "מין" או "סקס".
יש סטרייט, ויש גאי.
ומבחינתי כל מה שהגיע אחר כך (חוץ מטראנסקסואל, מה שהיה פעם בגדר נדיר ועל גבול מחלת נפש) - בולשיט של טיקטוק.
והרעיון עצמו שאין מיגבלה... אתה יכול להיות מה שאתה רוצה... טוב... בסדר דורותי...
ולמה אני כותב את כל זה?
כי איפה שהו יש לי שאיפה לבנות בית ולהקים משפחה,
אבל אני לא רואה איך דבר אחד לא בא על חשבון דבר אחר.
וכל העניין הזה מרגיש לי דפוק לאללה.
מה שהפסיכולוג אומר לי, שאני יכול גם וגם וגם, אבל בפועל - מי חולת הנפש שתסכים לזה?
לעזאזל, הנה, הדוגמה הכי קלאסית: פרדי מרקורי ז"ל.
האיש שהיה עם הקול הכי יפה על כדור הארץ, היה יכול למקבל מעריצות כמו מלך מימיי הביניים,
אבל ברגע שבת הזוג שלו גילתה שהוא דו-מיני - ביי!
ביי הומו! לך חפש!
קח ת'טבעת שלך ותאמץ חתול, פאגוט.
העובדה שבן אדם יכול להיות מורכב ולהיות בנוי מפנים שונים של אישיות,
לאהוב, לשנוא, לחבב ולסלוד,
להמשך ולהדחות,
זה הכל טוב ויפה, אבל צריך מתישהו לבחור!
והסובבים אותנו - לא חייבים, או אפילו לא יכולים, לתמוך בכל בחירה שנעשה.
האם אפשר להנות מכל העולמות?
אובכן, אפשר, אבל אי אפשר הכל ביחד, בבת אחת.
ואני כל פעם מנסה להכניס את השיט הקינקי שלי לתמונה,
וזה תמיד נגמר אותו הדבר: "אין לי זמן למערכת יחסים", או איזה תירוץ דבילי אחר.
ואז אתה נכנס אחרי חודש לאינסטגרים שלה ורואה אותה עם מישהו אחר, כנראה נורמלי.
