Through Hazel Eyes

לא הכרתי באופן אישי את יותם חיים, לא פגשתי אותו.

הכרתי אותו מסצינת המטאל, בתור המתופף של Persephore.

הוא ועוד 2 חטופים שרדו 70 יום בעזה, רק ה' יודע איך.

הם כתבו "הצילו" ו-"SOS" על אחד המבנים שבהם הם התחבאו.

כשהם ראו את החיילים מתקרבים הם הניפו דגל לבן כשהם ללא חולצות תוך קריאות "הצילו!" בעברית.

צה"ל פירש את זה כתחבולה של מחבלים...

2 נהרגו מאש צלפים, 1 נוסף ברח למבנה, המג"ד רדף אחריו, עצר אותו ואז חיילים נוספים שהגיעו פתחו עליו באש...

אני באמת ובתמים תוהה,

מה לעזאזל נסגר עם כל המפגרים האלה שלא מבחינים בין מחבלים לבין חפים מפשע?

מה? החיילים שלנו עד כדי כך צמאי דם שהם יורים בכל מה שזז?

העיקר לסמן עוד X על הקנה?

קודם יובל קסטלמן ז"ל, ועכשיו עוד 3 שמתו כי האצבע קלה על ההדק.

כבר היו מפגיזים את כל עזה עם טילי יריחו, אותה תוצאה עם פחות הרוגים...

כשהצטרפתי לכלוב לפני כמה שנים הכרתי מישהיא שתיארה את עצמה כ"בולען".
יענו לא סתם שולטת, היא שולטת שגברים עומדים אצלה בתור להיות נשלטים/ עבדים שלה.
לא משנה מה היקום יתן לה, היא תרצה עוד, ורק היקום יודע כמה גברים היא בלעה וכמה גברים היא ירקה החוצה,
כי על פי טענותיה גברים (ולא סתם גברים, חתיכים, בנויים לתלפיות) מתחילים איתה כל הזמן.

לא האמנתי לה בשיט, כי היא נראתה לא מושכת מספיק בעיניי, אבל זרמתי עם השקר שלה, רק בשביל הניסיון.
מן הסתם לא נפגשנו, כי כולכן מעפנות, אבל כן דיברנו בטלפון פעם אחת.
שאר התקשורת הייתה בהודעות, ומצאתי את עצמי כל יום שולח לה עשרות הודעות בשביל מעט תשומת לב.

כי זה מה שכולם מחפשים, גם פה, תשומת לב ממישהו אחר, שמישהו אחר יבחין בהם.
זה שחלקכם (בדגש עליכן) לא מקבלים את תשומת הלב שהם ציפו לה - זבש"כם,
אבל את מנת הדופמין והסרוטונין שלכם אתם עדיין תיקחו מבלי למצמץ.

ההודעות עצמן היו ה"יוזואל שיט" - אני מתבכיין שהעולם מסריח, שהיא תאסור עלי לגעת בעצמי,
ועוד כל מיני תהיות על החיים, ועד כמה שהעולם הזה מסריח.
היא הייתה מגיבה לי, לא תמיד באותו הרגע, שאני אפסיק לביים אותה (יענו, תהיה נשלט ואל תשלוט מלמטה),
ושהחיים יפים, לא הכל רע ובלה בלה בלה...

בשלב מסויים נשבר לי הזין ממנה, כי הבנתי שאני נמצא ממש ממש בתחתית סדר העדיפויות שלה.
יש לה ילדים שהם הטופ שבטופ, אחר כך בעל (היום כבר גרוש), אחר כך חברים, קריירה, תחביבים...
ואחרי כל החרא הזה אני נמצא שם.. שולח לה הודעות בוואטסאפ.. והיא צוחקת עלי שאני אפס.

ואתם בטח תגידו: "אלסר, יא חתיכת שמוק מתנשא, אם אתה רוצה להיות עבד - זה המשחק."
ונכון, רק ש.. למה לעזאזל שאני אתייחס ברצינות להודעות בוואטסאפ שקיבלתי ממישהיא שאפילו לא פגשתי במציאות?!
שלא מעוניינת גם להפגש איתי במציאות, מקסימום שאני אתחנן אליה לגמור, וגם אז - מי לעזאזל באמת שואל אותה?!
פאקינג אפליקציה תחליט עלי?! מה זה פה?! "מראה שחורה" בנטפליקס?!

כן, זו המציאות.
וזה שאני לא מוכן להיות עבד מעבר לפן המיני, לא אומר שחסרים לוזרים אחרים שבשביל לקבל מעט (מה זה "מעט"? קמצוץ!) יחס,
הם יעשו המון המון דברים שאין בהם ולא רמז על מיניות וכיוצא בדופן.
למה? כי הם רעבים, צמאים, מתים לקבל יחס ממישהיא (או מישהוא).

והרעב לא יגמר, כי הכל בולשיט.
זה לא יותר מחור שחור שרק גדל ככל שהוא סופח אליו יותר מסה.

לחיים אין טעם.

אני תוהה באמת ובתמים,
גוף אבא/ כרס בירה זה סקסי?
נתקלתי בלא מעט נשים שהודונה שהן מעדיפות גבר עם בטן,
אבל מניסיון אישי, קוביות מנצחות הכל.

מה אתם ואתן אומרים ואומרות?
(אני באמת רוצה לדעת)

אז יש אצלי מילף בעבודה.

גרושה + 3, עזבה לפני כמה שנים וחזרה למשרד לפני חודש כי המנהל במילואים,

והחברה חייבת מנהל מכירות שיתפקד מעבר לשעתיים בשבוע.

ומה הקטע? היא דיי דומה ליזיזה האחרונה שהייתה לי:

נמוכה, ציצי קטן, רזונת וחטובה עם תחת גדול (יחסית),

בדגש על התחת שלה שאני מסוגל לבהות בו כל היום.

כל פעם שהיא באה למשרד היא דופקת לוק כאילו היא מינימום בדרך לפגישה עם אילון מאסק.

***

כבר 3 פעמים עשיתי את הטעות הזו,

לערבב הנאה מינית ועבודה,

בפעם האחרונה זה כמעט נגמר בתלונה במשטרה מצדי,

כי הסתומה גנבה לי את הדרכון.

אני לא יכול לחזור על הטעות הזו שוב,

במיוחד משום שאני עובד עכשיו בחברה קטנטנה,

וכולם פה מכירים את כולם.

ועדיין, בהינתן ההזדמנות, כנראה שלא הייתי עומד בפיתוי (אבל כן עומד במשימה).

שבוע שעבר התנזרתי ממין, ואז זה קרה שוב, כי ככה פועל תת המודע.

בפעם הקודמת זה היה פרח ענקי, עכשיו זה היה... שונה, הרבה יותר ברור וריאלי.

...

אז אני מוצא את עצמי נכנס לסלון בבית של ההורים שלי,

רק שהסלון טיפה יותר גדול, וכל הכורסאות והספות צמודים לקיר,

ככה שברובו הוא ריק, אבל על הכורסה שמולי עומדת מישהיא.

כן כן, עומדת, עירומה על הכורסה, כשהישבן הגדול שלה מופנה עלי והיא נשענת על המשענת של הכורסה,

מציעה את עצמה עבורי תוך כדי עינטוזים וגירויים.

אני מתקרב, מלטף אותה, את הגב המקועקע שלה (טרייבל מאוד לא ברור, בכל זאת חלום, ובחלום אי אפשר לקרוא כי החלק שאחראי על הקריאה ישן).

חופן אותה ומרגיש את חום הגוף שמשתחרר ממנה.

ואז הכוס שלה מתחיל להפסק, להפתח, אור שמיימי בוהק מתוכו.

אני פשוט תוקע את הפנים שלי בתוך התחת היפה שלה ומרגיש את הטעם הממכר שאני כל כך אוהב.

היא מתחילה לנגוח, והעור שלה מתחלף, הופך לזהב נוצץ וזוהר.

אני יורד לאלילה מוזהבת ואני הבן אדם הכי מאושר בעולם.

וכמו בסרט "התחלה" הגרביטציה משתנה, אני מרגיש אותה ממש יושבת לי על הפנים,

איך הראש שלי נדחק לאחור, למרות שאני בכלל בעמידה והיא חצי עומדת חצי נשענת מולי.

הכוס שלה כל כך רטוב שהוא נוטף, ואני יכול להרגיש את הרעידות שלה לפני האורגזמה.

...

מתעורר, מכוסה זיעה, עם זיקפה כואבת.

תודה רבה תת מודע! באמת הייתי צריך את זה!

העיקר ניסיתי להתנזר...

אולי אני אתחיל לעשות מה שכולם עושים פה:

אעלה תמונות, גיפים וסרטונים ראנדומלים של אנשים מזדיינים.

פעם ביום איזה פוסט בסגנון:

"איך בא לי", ומתחתיו גיף בשקל תשעין שמצאתי בפורנהאב.

כי בואו נגיד את האמת, המלנכוליה שלי מעניינת לך את האשך/ השחלה.

יצרו איתי הבוקר קשר מתל השומר.

אמרו לי שלאור המצב, הם לא יכולים לטפל בי כרגע ושעלי למצוא אלטרנטיבה.

אמרתי להם שכבר הייתי באיכילוב ושהם האלטרנטיבה.

"אני מצטערת, אבל אין ביכולתנו לעזור", זה ה"לך תזדיין" בשפה המקצועית.

ככה זה להיות גבר, אתה תמיד זניח.

מלחמה... שלום...

החיים שלי אותו הדבר,

פעם עם אזעקות, פעם בלי אזעקות,

וזה רק אני,

לבד.

בפעם הראשונה שהלכתי לפגישת SA, אמרתי להם: "מבחינתי, כולכם פרייארים לידי."

הם כמובן לא הבינו, וכשניסיתי להסביר הם אמרו לי שאני נכנס לפרטים הקטנים וזה לא מכובד.

לא נשארתי שם הרבה זמן, כי הבנתי שחוץ מלחזור בתשובה, אני לא אקבל מהם כלום.

עברה שנה, המצב שלי החמיר עוד יותר ויותר. כמה החמיר?

חזרתי מהאורטופד והספורט תרפיסט שלי, יש לי דלקת בגיד בברך ועוד דלקת במרפק, וזה בנוסף לדלקת הכרונית בכתף שאני סוחב איתי כבר כמה שנים.

כולן נובעות מאותה הסיבה - כי אני נימפומן ומזוכיסט, אני צמא כל הזמן ובלי כאב אני לא גומר.

באמת, אין לי כוח כבר, יש לי כאבים סטטים בכל הגוף, שמישהו ישחרר ממני את הסבל הזה.

יש אנשים במדינה הזו שסובלים עכשיו הרבה יותר ממני, ועדיין, לא ברור לי למה אני מושך עד עכשיו.