Through Hazel Eyes

אז היום ה-20 בינואר, זה יום ההולדת שלי ואני בן 36.

בואו אני אספר לכם סיפור מעניין, שכן, גם הוא לא קשור לכלום, אבל מבטיח לכם שזה מעניין.

אז אתמול, ה-19 בינואר, יום שישי.

קמתי טיפה מאוחר, אידתי וראיתי שיט ביוטיוב, ויאללה לזוז, כי שישי זה תמיד יום קצר.

קצת ניקיונות, אימון טוב בחדר כושר עם טיפה השתפרות.

חוזר הביתה, מכין לי את פנקייק החלבון האגדי שלי.

עוד קצת ניקיונות ויאללה לעוף להורים לארוחת שישי.

עד פה - יום נורמטיבי לחלוטין.

אחותי אספה אותי ממחלף דרור, התיישבתי מקדימה, האחיינית שלי הייתה חגורה מאחור.

נסענו משם לצומת הדסים, עמדנו ראשונים ברמזור שמאלה לאבן יהודה.

מסיבה לא ברורה אחותי התבלבלה בין הרמזורים של ישר ושמאלה.

היא פתאום התחילה לנסוע ולפנות שמאלה ברמזור אדום...

אני הייתי עייף מהנסיעה ורק כשהיא כבר הייתה בתוך הצומת קלטתי מה הולך לקרות.

ראיתי את הרכב שמגיע הולך להתנגש בי ישירות, בצד של הנוסע,

צעקתי: "לא!" וכיסיתי את הראש עם יד ימין.

בווווווווום!!!

.

.

.

.

חושך

אור

צפירה

ריח של שרוף

אבק

אוויר

נושם

רואה

אני חי

.

וכל זה קרה, ככה סתם, בדרך לסבתא.

במזל אף אחד לא נפגע או נפצע, אבל שוב חטפתי מכות יבשות בברך, וגם האוזן שלי ספגה חתיכת פיצוץ.

כריות האוויר עבדו ממש טוב, והשלדה של הרכב ספגה את רוב המכה.

לא יכולתי לפתוח את הדלת, כי  מכסה המנוע של הרכב שפגע בנו חסם אותי.

אם הייתי נוסע ברכב ישן יותר, סביר להניח שהייתי מת עכשיו.

ובמזל עוד יותר היו שוטרים סמוך לצומת שבאו מיד כשהם שמעו את הבום.

זה השלב שבו אני אומר לכם: "תעריכו את החיים, כי הם יכולים להגמר בכל רגע", או איזה שיט קטצ'י אחר.

אבל בתכל'ס... פאק ד'יס שיט.

אני מסיק שהיקום הזה לא ממש אוהב אותי ושאלוהים דיי שונא אותי.

כל הזמן קורים לי דברים מזעזעים, חלקם לא הגיוניים וקשים להבנה, ברמה שאנשים חושבים שאני משקר להם.

דברים שאין לי באמת דרך לבחור אותם, השלכות של מעשים ובחירות של אחרים,

ואני איכשהו תמיד זה שמשלם.

אומרים לי: "תחייך לעולם, והעולם יחייך אליך בחזרה", איזה בולשיט!

כל אתמול חייכתי, קיוויתי שיהיה לי יום חמים ונעים, במקום זה אני עם צפצופים באוזניים וכאבי ברכיים.

לעזאזל, אני אמור להיות מת עכשיו, שוב! כי אני תמיד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון!

אני כמו גורדון פרימן! היקום לא מצליח להרוג אותי והוא פשוט מקיא אותי כל פעם לתוך סיטואציה אחרת,

זורק אותי לקיבינימאט ויאללה, תסתדר אלסר, תתמודד, לא סבלת מספיק.

זו תאונת הדרכים השלישית שאני מעורב בה.

אני שונא את החיים שלי, פאק.

פוסט שלא קשור לכלום.
אם אתם מחפשים להתחרמן, זה לא פה.
סתם קטע דפוק נוסף מהחיים המחורבנים שלי.

--------

אז אחרי שתל השומר, איכילוב, ביילינסון ועוד מיליון מטפלים דרך הקופה או דרך רפואה פרטית אמרו לי בצורה יפה:
"לך תזדיין אתה והפוסט טראומה המורכבת שלך, יש אנשים במדינה הזו עם בעיות אמיתיות"
מצאתי את עצמי שוב באותו מקום, לבד.
רק אני, המחשבות שלי וכאבים סטטיים במפרקים.

כבר כמעט שנה שאני לא מסוגל לעלות נורמלי מדרגות, או להחזיק משהו עם יד אחת.
אני מתאמן בעצימות מאוד מאוד נמוכה יחסית למה שהייתי רגיל, אני לא באמת מרגיש שריפה.
כל פעם אני מסתכל על עצמי במראה ורואה כמה השמנתי, כמה אני מוזנח לעומת פעם.

אז פניתי לד"ר גוגל, כי ד"ר גוגל יודע הכל (גם chatGPT שימושי, אבל יותר לעבודה).
חשבתי מה לעזאזל חסר לי בגוף שהדלקות/ הפציעות האלה לא חולפות.
ופשוט בדקתי ממה מורכב זרע (מכיוון שאני פולט זרע כמו סוס איזה 3 פעמים ביום):

"כפית אחת של זרע מכילה מעל 90% מים, למעלה מ-200 חלבונים ומספר ויטמינים ומינרלים כולל ויטמין C, סידן, כלור, חומצת לימון, פרוקטוז, חומצת חלב, מגנזיום, חנקן, זרחן, אשלגן, נתרן, ויטמין B12 ואבץ"

ואז קראתי עוד כתבה בוואללה:
"בנוסף יש בזרע מנה לא קטנה של אבץ"

ואז נזכרתי שהמולטי וויטמין שהייתי לוקח הכיל חלק מהרשימה הזו, אבל את רובם אני צורך גם ככה במהלך היום או עם תוספים, לכן הפסקתי לקחת.
חוץ מאבץ...
קפצתי לסופר פארם שבוע שעבר וקניתי אבץ פיקולינט, התחלתי לקחת אחד בבוקר ואחד בערב.
עוד לא עבר שבוע ואני מצליח סוף סוף לעלות מדרגות מבלי למות מכאבים.
סוף סוף יש שיפור, אם אתמיד אולי אני אצליח לחזור לעצמי.

אי אפשר להאשים את החיילים,

הם במתח שיא, ואף אחד מהם לא ציפה למצוא חטופים באמצע מלחמה.

לא הכרתי באופן אישי את יותם חיים, לא פגשתי אותו.

הכרתי אותו מסצינת המטאל, בתור המתופף של Persephore.

הוא ועוד 2 חטופים שרדו 70 יום בעזה, רק ה' יודע איך.

הם כתבו "הצילו" ו-"SOS" על אחד המבנים שבהם הם התחבאו.

כשהם ראו את החיילים מתקרבים הם הניפו דגל לבן כשהם ללא חולצות תוך קריאות "הצילו!" בעברית.

צה"ל פירש את זה כתחבולה של מחבלים...

2 נהרגו מאש צלפים, 1 נוסף ברח למבנה, המג"ד רדף אחריו, עצר אותו ואז חיילים נוספים שהגיעו פתחו עליו באש...

אני באמת ובתמים תוהה,

מה לעזאזל נסגר עם כל המפגרים האלה שלא מבחינים בין מחבלים לבין חפים מפשע?

מה? החיילים שלנו עד כדי כך צמאי דם שהם יורים בכל מה שזז?

העיקר לסמן עוד X על הקנה?

קודם יובל קסטלמן ז"ל, ועכשיו עוד 3 שמתו כי האצבע קלה על ההדק.

כבר היו מפגיזים את כל עזה עם טילי יריחו, אותה תוצאה עם פחות הרוגים...

כשהצטרפתי לכלוב לפני כמה שנים הכרתי מישהיא שתיארה את עצמה כ"בולען".
יענו לא סתם שולטת, היא שולטת שגברים עומדים אצלה בתור להיות נשלטים/ עבדים שלה.
לא משנה מה היקום יתן לה, היא תרצה עוד, ורק היקום יודע כמה גברים היא בלעה וכמה גברים היא ירקה החוצה,
כי על פי טענותיה גברים (ולא סתם גברים, חתיכים, בנויים לתלפיות) מתחילים איתה כל הזמן.

לא האמנתי לה בשיט, כי היא נראתה לא מושכת מספיק בעיניי, אבל זרמתי עם השקר שלה, רק בשביל הניסיון.
מן הסתם לא נפגשנו, כי כולכן מעפנות, אבל כן דיברנו בטלפון פעם אחת.
שאר התקשורת הייתה בהודעות, ומצאתי את עצמי כל יום שולח לה עשרות הודעות בשביל מעט תשומת לב.

כי זה מה שכולם מחפשים, גם פה, תשומת לב ממישהו אחר, שמישהו אחר יבחין בהם.
זה שחלקכם (בדגש עליכן) לא מקבלים את תשומת הלב שהם ציפו לה - זבש"כם,
אבל את מנת הדופמין והסרוטונין שלכם אתם עדיין תיקחו מבלי למצמץ.

ההודעות עצמן היו ה"יוזואל שיט" - אני מתבכיין שהעולם מסריח, שהיא תאסור עלי לגעת בעצמי,
ועוד כל מיני תהיות על החיים, ועד כמה שהעולם הזה מסריח.
היא הייתה מגיבה לי, לא תמיד באותו הרגע, שאני אפסיק לביים אותה (יענו, תהיה נשלט ואל תשלוט מלמטה),
ושהחיים יפים, לא הכל רע ובלה בלה בלה...

בשלב מסויים נשבר לי הזין ממנה, כי הבנתי שאני נמצא ממש ממש בתחתית סדר העדיפויות שלה.
יש לה ילדים שהם הטופ שבטופ, אחר כך בעל (היום כבר גרוש), אחר כך חברים, קריירה, תחביבים...
ואחרי כל החרא הזה אני נמצא שם.. שולח לה הודעות בוואטסאפ.. והיא צוחקת עלי שאני אפס.

ואתם בטח תגידו: "אלסר, יא חתיכת שמוק מתנשא, אם אתה רוצה להיות עבד - זה המשחק."
ונכון, רק ש.. למה לעזאזל שאני אתייחס ברצינות להודעות בוואטסאפ שקיבלתי ממישהיא שאפילו לא פגשתי במציאות?!
שלא מעוניינת גם להפגש איתי במציאות, מקסימום שאני אתחנן אליה לגמור, וגם אז - מי לעזאזל באמת שואל אותה?!
פאקינג אפליקציה תחליט עלי?! מה זה פה?! "מראה שחורה" בנטפליקס?!

כן, זו המציאות.
וזה שאני לא מוכן להיות עבד מעבר לפן המיני, לא אומר שחסרים לוזרים אחרים שבשביל לקבל מעט (מה זה "מעט"? קמצוץ!) יחס,
הם יעשו המון המון דברים שאין בהם ולא רמז על מיניות וכיוצא בדופן.
למה? כי הם רעבים, צמאים, מתים לקבל יחס ממישהיא (או מישהוא).

והרעב לא יגמר, כי הכל בולשיט.
זה לא יותר מחור שחור שרק גדל ככל שהוא סופח אליו יותר מסה.

לחיים אין טעם.

אני תוהה באמת ובתמים,
גוף אבא/ כרס בירה זה סקסי?
נתקלתי בלא מעט נשים שהודונה שהן מעדיפות גבר עם בטן,
אבל מניסיון אישי, קוביות מנצחות הכל.

מה אתם ואתן אומרים ואומרות?
(אני באמת רוצה לדעת)

אז יש אצלי מילף בעבודה.

גרושה + 3, עזבה לפני כמה שנים וחזרה למשרד לפני חודש כי המנהל במילואים,

והחברה חייבת מנהל מכירות שיתפקד מעבר לשעתיים בשבוע.

ומה הקטע? היא דיי דומה ליזיזה האחרונה שהייתה לי:

נמוכה, ציצי קטן, רזונת וחטובה עם תחת גדול (יחסית),

בדגש על התחת שלה שאני מסוגל לבהות בו כל היום.

כל פעם שהיא באה למשרד היא דופקת לוק כאילו היא מינימום בדרך לפגישה עם אילון מאסק.

***

כבר 3 פעמים עשיתי את הטעות הזו,

לערבב הנאה מינית ועבודה,

בפעם האחרונה זה כמעט נגמר בתלונה במשטרה מצדי,

כי הסתומה גנבה לי את הדרכון.

אני לא יכול לחזור על הטעות הזו שוב,

במיוחד משום שאני עובד עכשיו בחברה קטנטנה,

וכולם פה מכירים את כולם.

ועדיין, בהינתן ההזדמנות, כנראה שלא הייתי עומד בפיתוי (אבל כן עומד במשימה).

שבוע שעבר התנזרתי ממין, ואז זה קרה שוב, כי ככה פועל תת המודע.

בפעם הקודמת זה היה פרח ענקי, עכשיו זה היה... שונה, הרבה יותר ברור וריאלי.

...

אז אני מוצא את עצמי נכנס לסלון בבית של ההורים שלי,

רק שהסלון טיפה יותר גדול, וכל הכורסאות והספות צמודים לקיר,

ככה שברובו הוא ריק, אבל על הכורסה שמולי עומדת מישהיא.

כן כן, עומדת, עירומה על הכורסה, כשהישבן הגדול שלה מופנה עלי והיא נשענת על המשענת של הכורסה,

מציעה את עצמה עבורי תוך כדי עינטוזים וגירויים.

אני מתקרב, מלטף אותה, את הגב המקועקע שלה (טרייבל מאוד לא ברור, בכל זאת חלום, ובחלום אי אפשר לקרוא כי החלק שאחראי על הקריאה ישן).

חופן אותה ומרגיש את חום הגוף שמשתחרר ממנה.

ואז הכוס שלה מתחיל להפסק, להפתח, אור שמיימי בוהק מתוכו.

אני פשוט תוקע את הפנים שלי בתוך התחת היפה שלה ומרגיש את הטעם הממכר שאני כל כך אוהב.

היא מתחילה לנגוח, והעור שלה מתחלף, הופך לזהב נוצץ וזוהר.

אני יורד לאלילה מוזהבת ואני הבן אדם הכי מאושר בעולם.

וכמו בסרט "התחלה" הגרביטציה משתנה, אני מרגיש אותה ממש יושבת לי על הפנים,

איך הראש שלי נדחק לאחור, למרות שאני בכלל בעמידה והיא חצי עומדת חצי נשענת מולי.

הכוס שלה כל כך רטוב שהוא נוטף, ואני יכול להרגיש את הרעידות שלה לפני האורגזמה.

...

מתעורר, מכוסה זיעה, עם זיקפה כואבת.

תודה רבה תת מודע! באמת הייתי צריך את זה!

העיקר ניסיתי להתנזר...

אולי אני אתחיל לעשות מה שכולם עושים פה:

אעלה תמונות, גיפים וסרטונים ראנדומלים של אנשים מזדיינים.

פעם ביום איזה פוסט בסגנון:

"איך בא לי", ומתחתיו גיף בשקל תשעין שמצאתי בפורנהאב.

כי בואו נגיד את האמת, המלנכוליה שלי מעניינת לך את האשך/ השחלה.