דצמבר, חורף, גשם זלעפות.
יום שישי, השעה מאוחרת, מגרש חנייה פרטי בשכונת מגורים בהרצליה פיתוח.
*צ'יפ צ'יפ*
הרכב מתניע מרחוק, נעילת הרכב מתבטלת והדלתות נפתחות.
אני מתיישב במושב הנוסע, היא הנהגת.
הדלתות נסגרות, רוז מביטה לעבר הייזל ששלח יד לעבר חגורת הבטיחות.
רוז: "ותזכור, היום אני דומינה, לא מלכתי - דומינה!"
הייזל: "כן, דומינה."
רוז: "חסר לך שתביך אותי!"
הייזל: "סמכי עלי, דומינה."
*חגורות* *קליק קליק*
הגשם התחזק, האורות נדלקו, הווישרים הופעלו במלוא העוצמה, מחסום היציאה מהחניה התרומם, נוסעים.
היעד - דרום תל אביב, איזה חור תחת.
אף פעם לא הבנתי מה התענוג במקום הזה,
כאילו כל מה שנפלט מגיע לכאן, סוג של ים המלח.
והנה, זה עדיין חלק מתל אביב, "העיר הכי טובה".
הייזל: "דומינה, יש שם מלתחות עם לוקרים?"
רוז: "איזו מן שאלה, ברור, למה?"
הייזל: "סתם, לא רציתי להיסחב עם התיק חדר הכושר."
רוז: "אפשר לחשוב מה כבר יש שם חוץ מכביסה."
לא יותר מדי, השילוש הקדוש - טלפון נייד, ארנק ומפתחות.
חוץ מזה: מגבת, תלבושת, בגדים להחלפה, שמפו, סבון, כלובון לזין, מנעול וסט מפתחות, מסרק, מסטיק, טיפות עיניים והפאקינג מייטי! (מכשיר אידוי עשבים) שאת לא סובלת שאני משתמש בו.
עם קפסולות שהכנתי מבעוד מועד, כי אם כבר אז כבר.
הייזל: "נגמרו כל הגנבים?"
רוז: "לא, חוצפן, אבל שם זה לא כמו בחדר כושר או ערב בדאנג'ן, שם אין באמת פרטיות, הכל מצולם, האח הגדול מסתכל עליך מחרבן.
אם תופסים אותך גונב - בהצלחה, שם לא קוראים למשטרה."
הייזל: "סליחה, דומינה. וכמה אנשים יהיו?"
רוז: "סביב ה-150 איש, לא כולל צוות ואבטחה, זה לא מועדון גדול במיוחד, וטוב שכך,
מסיבות המוניות מרגישות לי כבר כמו דיסני לנד - מחכים שעה בתור בשביל מתקן של שתיי דקות.
רק צופים וצופים, לא באמת עושים כלום, מעבירים ת'זמן בדברי חול, סיגריות ושתיית קוקטיילים, משעמם."
הייזל: "אני מבין אותך דומינה, זה מזכיר לי סצנות אחרות."
הגשם החל להרגע במעט, השניים מגיעים למגרש החניה, חונים.
הדלתות נפתחות, הייזל פותח את הבגז' ומוציא משם שני תיקים.
רוז: "כיף לסחוב."
הייזל: "בשמחה, דומינה."
איכשהו אני מרגיש שגם אם המצב היה הפוך, עדיין הייתי באותה סיטואציה.
מבחינתי האבירות עדיין לא מתה, למרות שהפעם אני פועל מתוך מניעים אחרים.
נכנסים לבניין מגורים מתועש למדי, עולים במעלית שבת, בחוץ הגשם שוב מתחזק, רוז מדליקה סיגריה.
הייזל: "דומינה, פה?"
רוז: "בפנים אסור, יש פינות עישון, אבל הן ממש צפופות, לא בא לי להידחק בין כולם."
הייזל: "אני כל כך אוהב שאת לא מתחשבת בי ומעשנת במקום קטן וסגור."
*סלאפ*
רוז תופסת את הייזל בסנטר ובלחיים, מורידה אותו לגובה העיניים שלה,
לוקחת שאיפה ארוכה ונושפת את העשן בפניו של הייזל: "Yeah, you like that? don't you? bitch."
הייזל חייך חיוך רחב, ספק מרושע ספק מרוצה מעצמו, כמו החיוך של doomguy כשהוא מרים נשק חדש ומרוקן מחסנית.
הייזל: "Spank you Domina."
רוז: "אם לא היה לך פה כזה גדול, אני לא יודעת אם הייתי מאושרת או משועממת."
*דינג! קומה 5*
המעלית נפתחה למסדרון קצר, בכניסה מאבטחים חמושים, המון מצלמות וברקע רעש המוזיקה המעומעמת.
שלט קטן: "Enter the Torment", אין קופה, זה מקום לחברי מועדון בלבד.
מעט מאוד אנשים לבושים קז'ואלי לחלוטין מחכים בתור, מזדהים במערכת ונכנסים זה אחר זה אחרי בדיקה פולשנית.
הייזל ורוז נכנסים, ומגיעים ישר למלתחות, כמו תמיד - נשים מצד מימין וגברים מצד שמאל.
רוז לוקחת את תיקה מהייזל: "יאללה, זריז, שלא תגרום לי לחכות."
הייזל: "כן, דומינה."
נכנסתי למלתחות ומצאתי לוקר פנוי, התפשטתי לגמרי והבטתי אל עצמי במראה.
לא הייתי ככה חלק מעולם, אולי מאז יום היוולדי.
כל שערותיי נתלשו ממני, למעט הראש והפנים, הרגשתי כמו קסרקסס (xerxes) מ-300.
פתאום כל ווריד, כל קמט, כל צלקת וכל נקודת חן נראו בברור.
והקעקוע בגב... בכלל, אולי עורי מונע ממני להיחשף לשמש, אבל הבהירות הופכת אותו לקנבס מושלם.
קיפלתי יפה את בגדיי והוצאתי את ה"תלבושת" מהתיק.
לבשתי הארנס שהתחבר לכלובון שלי, את סט המפתחות פיצלתי - אחד אני שומר פה למקרה חירום ועוד אחד לרוז.
בתחתית התיק מצאתי את המייטי, אבל זה היה מוקדם מדי, נחכה עם זה.
בינתיים סביבי נכנסו ויצאו מהמלתחות עוד ועוד עבדים, מדי פעם גם שולטים, אבל בעיקר עבדים.
יצאתי מהמלתחות וחיכיתי לרוז, בינתיים הצלחתי לזהות את ראמשטיין שהתחילו להתנגן ברקע.