לפני 3 שנים. 15 בספטמבר 2020 בשעה 3:05
מוצא אישה בתחנת האוטובוס, והיא עטופה
(תכריכים? אולי)
אז אני שורט את כף היד בברזל החלוד ופותח בשיחה:
הגידי היכן כואב לי, ואומר מה יש לי להפסיד.
אותה אישה, שלכאורה עונה לשם ציפורה, או סיוון
עולה על קו 149 ונמוגה בין ריבועי הזכוכית
שבשפת המקום הבלתי אפשרי הזה נקראים 'חלון'
ואני תוהה
איך אפשר לחיות במקום שבו אפילו למילים הקלות ביותר יש שורש.