לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תומא חוקרת הפטישים

לפני 7 שעות. שני, 18 בנובמבר 2019, בשעה 19:44

והיום בפינתנו "פטיש מהעבר"-
ארתור מאנבי היה משורר, עורך דין, צלם וגם פטישיסט. ב1854 הוא הכיר את האנה קולוויק, משרתת קשת יום, וביחד נכנסו למערכת יחסים של 50 שנים.
מערכת היחסים שלהם הייתה בדסמית ופטישיסטית- ביום יום הוא היה האדון והיא המשרתת, והוא חינך אותה לעבודה קשה. בשאר הזמן הם נהנו ממשחקי גילאים Age play ואינפנטליזם, כאשר היא הדמות האימהית הנושאת את ארתור בחיקה.
להאנה היה פטיש לנקות את נעליו עם לשונה ולנקות את הארובה בעירום, כאשר היא מתפלשת באבק.
אהבתם מתועדת ביומנים של שניהם ושלל תמונות.

לפני שבוע. שישי, 8 בנובמבר 2019, בשעה 11:26

אני כל כך שמחה שלקחתי חלק בכתבה הכי מכבדת על הקהילה שקראתי מזה הרבה זמן, ועוד בעיתון בסדר גודל כזה.

לפני 3 חודשים. שבת, 3 באוגוסט 2019, בשעה 17:48

בשבוע האחרון לא הייתי זמינה. מדי פעם הצצתי בהודעות כדי לראות אם יש משהו דחוף שקשור לעניין שאני מטפלת בו, אבל כל מה שלא היה עניין של חיים ומוות נשאר בצד.
לא בגלל שאני פוזאיסטית (לא שמעתי את המילה הזאת מאז 2009), או בגלל שלא אכפת לי. פשוט כי היו כל כך הרבה שריפות לכבות שהכל מבחינתי סבל דיחוי.

אחת הנשים הכי אהובות עליי הצליחה לצאת מתופת, וכל שעה פנויה אני הייתי איתה, פיזית או אונליין. לשנות פרטי בנק, להחליף מספר טלפון, לבדוק לה על עורכי דין, לברר מה היה במשטרה...
אז אולי זה לא נחמד שאני לא עונה מיד, או אפילו כעבור יום. אבל אני למדתי לקחת פרופורציות.
כשמול העיניים שלי אני רואה איך היא מתה מפחד שימצאו אותה, שיפגינו כלפיה אלימות על זה שהצליחה לברוח, אני מעדיפה להשקיע בה את כל זמני.

אז כן, אני לא נחמדה ולא חמודה. אבל אני אעשה הכל כדי לעזור לאנשים במצוקה, גם אם אנשים זרים מהאינטרנט נעלבים לרגע.

לפני 4 חודשים. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 00:10

בדפי הוידויים השונים ברשת עולים לפעמים וידויים בדסמים שונים. לא תמיד קהל היעד של העמודים מקבל ומבין, ולכן אני הרמתי את הכפפה בעמוד שלי.

במידה ואתם מעוניינים לספר משהו באנונימיות, אשמח לפרסם באתר. שמחה להגיד שכל המגיבים מכילים ואוהבים עד כה.

לינק לטופס האנונימי:

https://forms.gle/UGTN5HbqBEA7BomN6

לעמוד פייסבוק (וידויים יעלו כאשר תשלחו):

https://www.facebook.com/tomahfetish/

 

לפני 4 חודשים. שלישי, 9 ביולי 2019, בשעה 21:29

קשירה ליוותה אותי לאורך רוב הנסיון שלי בעולם הפטיש.

יש משהו מאוד שליו ושקט בהגבלת תנועה, במיוחד על ידי חבלים. המוסיקה מתנגנת לה, אבל הראש שלי במקום אחר.
בפעמים הבודדות שקשרתי, גם אז היה לי שקט, אבל שקט של היפר-פוקוס. רק אני, החבלים, והגוף של הנשלט/ת מולי.

אני לא זוכרת את הקשירה הראשונה שלי, לא כקושרת ולא כנקשרת. אני לא יודעת מדוע.
הקשירות שאני כן זוכרת בבירור היו אבני דרך משמעותיות- 
איך הכרתי את שי, ואיך כאשר הוא קשר אותי הרגשתי כה בטוחה בזרועותיו וחבליו שידעתי שמדובר במשהו מיוחד. 6 שנים לאחר מכן, אני יודעת שצדקתי.
התלייה הראשונה שלי, כשגיליתי שאני יודעת לרחף בין צלילים ואורות בעזרת חבלים. 
הפציעה שלי... שאמנם לא נגרמה בגלל הקשירה אלא במקרה תוך כדי, וגרמה לי להבין שהמחלה שלי דורשת ממני להוריד הילוך.

למרות האהבה הגדולה שלי לחבלים, למשחקי ההודיני, להגבלה ולשחרור המבורך, אני מניחה את התחום הזה בצד עד שהגוף שלי יתחזק.
אני עדיין אתענג להסתכל על קשירות של אחרים, אבל אני אהיה משוחררת פיזית עד שאפסיק להיות מוגבלת פיזית.

תודה לחבלים שעטפתם אותי בחיבוקכם, ונתתם לי לחבק אחרים. אנחנו עוד נשוב זה לזו בקרוב.

תמונה: ISranger
קשירה: מאסטר שידאב
מודלית ועריכה: אני (כן, הייתי פעם פחות שופעת)

לפני 4 חודשים. שני, 8 ביולי 2019, בשעה 20:36

בעקבות הסדנה שהתבקשנו לעשות, החלטתי לקדם את האירוע באופן ממומן. סדנה על בדסמ עם ארוחה, ותו לא.

פייסבוק פעם אחר פעם סירבו לקדם את האירוע בטענה שזה תוכן מיני- שירותים מיניים למבוגרים, מכירת צעצועי מין (מה?!) ועוד שאר טענות מופלאות. 

בדסמ הוא לא בהכרח מיני, ואני דוגמא חיה לכך. אז החלטתי לערער עם הסבר מאוד מפורט בכל ערעור מדוע בדסמ הוא לא מיני ומדוע הטענות שלהם הזויות בלשון המעטה.

3 ערעורים ועצבים קלים, וניצחתי.

פייסבוק הסכימו איתי שהתוכן אינו מיני, ואין שום סיבה מדוע זה לא עומד בכללי הקהילה שלהם. התוכן קודם, קיבלתי התנצלות ו30 ש"ח זיכוי נחמד למטרת הקידום.

 

מי יודע, אולי יום אחד לא נצטרך בכלל לפתוח ערעורים וזה פשוט יהיה מובן מאליו...

לפני 4 חודשים. ראשון, 7 ביולי 2019, בשעה 16:01

הוזמנתם למסיבה מיוחדת במינה- play party! מדובר על מסיבה שונה מכל מסיבה אחרת, שאין בה ריקודים, והמטרה שלה היא לסשן ולהסתשן בקרב חברים.

אבל כיצד פועלים במרחב כזה מיוחד?

מוזמנים לקרוא על 10 הכללים להתנהלות נכונה באתר:
http://bit.ly/playpartyrules

אילו עוד כללים אתם הייתם מוסיפים לרשימה? מה חוקי הברזל שלכם בפליי פארטי?

לפני 4 חודשים. חמישי, 27 ביוני 2019, בשעה 23:31

עוד בגיל 14, הבנתי שיש לי פטיש לlingerie ובגדי פטיש, במיוחד נעלי פטיש. ניסיתי להדחיק מכיוון שידעתי שזה לא יתקבל בהבנה.
ובכל זאת, מגיל 15 מצאתי את עצמי קונה פריטי לבוש קינקיים ומחביאה אותם בחדר. הייתי לובשת אותם מתחת לבגדים הונילים, ובחצות הליל מכבסת אותם בכיור כדי שאף אחד לא יגלה. את הפריטים הייתי תולה במרפסת בחדר שלי על חוט מאולתר, ומסירה אותם מוקדם בבוקר כדי להחזיר למחבוא.

פעם אחת, שכחתי להסיר זוג תחתונים שלא ניתן לטעות בטיבם. נזכרתי בכך בחרדה באמצע יום לימודים, ומאותו הרגע לא יכולתי להתרכז. מה יקרה אם אמא 2 תראה?
שבתי הביתה בריצה, והתחתונים לא היו שם. הם היו מקופלים יפה במגירת התחתונים. אף אחד לא אמר לי דבר.

הזמן חלף, והייתי מוצאת את הפריטים שלי בארון בין הדברים הונילים, מקופלים ומונחים בכבוד. עדיין לא הרשיתי לעצמי לזרוק אותם לכביסה, אבל ידעתי שאמא 2 לא נותנת לזה חשיבות. כולה בגדים.

ואז קיבלתי את נעלי הפטיש הראשונות שלי. 18 ס"מ של סטילטו שחור ומבריק עם רצועת קרסול דקיקה ומבנה אלוהי. מהנעליים האלו שאני חלמתי עליהן בלילות וציירתי על כל פיסת דף פנויה.
וכהרגלי בקודש, החבאתי את הקופסא בחדר, הפעם במגירה של כלי כתיבה מתחת למיטה. חשבתי שאמא 2 לא תגיע לשם, בתמימותי. כמובן שטעיתי.

כמה חודשים לאחר מכן, אמא 2 מבקשת שנשב לדבר על משהו חשוב. הלב שלי נפל לתחתונים הקינקיים שלי. ידעתי שזה קשור לפטיש שלי...

היא החזיקה לי את היד ואמרה: "קודם כל, את חייבת להפסיק לשים דברים לא במקום שלהם. אני לא מוצאת כלום בחדר שלך." וצחקה צחוק מרגיע.
"אבל זה לא העניין. אני ראיתי את הנעליים שלך. את יודעת אילו... הן יפות מאוד ואני מבינה למה קנית אותן, אבל אני לא רוצה שתלכי איתן."
"למה?"
"כי את חסרת שיווי משקל ואת מעקמת את הקרסול כשאת יחפה. אני מפחדת שתפלי ותשברי משהו. אני אומרת את זה מתוך אהבה, יפה שלי."
"מה?"
"כשתהיי קצת יותר יציבה, אין בעיה. אבל בינתיים תלכי בבקשה עם עקבים נמוכים ובזהירות בבקשה. טוב נשמה? עכשיו בואי לאכול, יש מרק."

ומעולם לא דיברנו על הנושא יותר. את הנעליים שמרתי לצילומים בלבד, ואת בגדי הפטיש שלי שמתי בארון ולא במחבוא.

השיחה הקטנה הזאת נתנה לי הרבה כוח. בגיל ההתבגרות, כשהבושה היא חלק בלתי נפרד מחוויה של רבים מהמתבגרים, ופטיש הוא נושא מודחק לחלוטין, הבנה היא ברכה.
אמא 2 לא הביכה אותי, לא שפטה ולא אמרה יותר מדי. ידעתי שאני יכולה להגיד לה הכל.
כשהורים 1 נישלו אותי כשהם גילו על נטייתי, היא הייתה הסלע שלי.

אני מבקשת מכל הורה- גם אם הנטייה היא פחות קלאסית ולא מובנת, חבקו את ילדכם ואת זהותו. אל תשפטו, אל תרבו במילים. תשמרו על הלב שלהם.

https://www.facebook.com/401804670591462/posts/490245935080668/

לפוסט המקורי, למי שמתעניין.

לפני 4 חודשים. שבת, 22 ביוני 2019, בשעה 01:48

יום שלם עם חברים טובים מהקהילה זה כל כך ממכר.

היכולת להיות הכי כנה, שאין באמת TMI, וכל העבר והונילה לא חשוב, היא יכולת נדירה.

האינטימיות כבר מרגישה טבעית- זה לא משנה אם זה עירום פיזי או לשפוך את הקישקע, הכל מתקבל באהבה.

זה התחיל מבילוי ונילי בצהריים, ונגמר בשעשועים בלילה. חולקים מחשבות, צעצועים, וכנות רכה ונעימה. כל תגובה שלנו מתקבלת בצחוק מתגלגל מצד האחרים, בין אם זה ראקציה לכאב או בדיחה תמימה. 

אני מודה ליקום שחיבר בינינו, ומודה לחברים שלנו על יום נפלא ושאתם פשוט חלק מהחיים שלנו.

ללכת לישון עם חיוך זאת ברכה.

לפני 5 חודשים. שני, 17 ביוני 2019, בשעה 13:37

הידעתם?
רוב הנשלטים הכלכליים (המכונים חזירים) שנשלטים באופן וירטואלי לרוב מעניקים תווי שי וקופונים למיניהם.

רוב החזירים הוירטואליים אינם חושפים את זהותם האמיתית בפני השולטות אותן הם מעריצים, ומכיוון שרוב דרכי העברת הכסף חושפות מידע כלשהו אודות זהות המעביר, תווים וקופונים הינם הדרך המועדפת.

בנוסף, לרוב השולטות הכלכליות יש רשימת משאלות ממנה מומלץ לבחור את תווי השי המתאימים או פשוט לרכוש מתנה ולשלוח לשולטת.
לא חייבים לקנות יותר את תו הזהב, אפשר להעניק משהו שהשולטת אכן תתרגש ממנו.

איזו מתנה אתם הייתם רוצים לקבל?