הייתי בן 4-5 כך גם היא,
היא הייתה עם שיער שחור עם ברק כמו דמות מסרט אנימה, לא לא כמו זו מהמסע המופלא דווקא.
לבנת עור, אך לא לבנה מידיי שרואים את הורידים והעורקיקים מבעד, אני זוכר היינו ילדים.
אף סולד כזה עם סלידה עדינה, לאחר ששיחקנו יחדיו כמה פעמים הצעתי לה לשחק עוד משחק רופא וחולה, אז שיחקנו, היינו ילדים.
בפעם הראשונה היא שכבה על הבטן ואני מעליה, גיליתי ששנינו אוהבים את.המשחק שאין לו כל קשר לרפואה. אולי ניסיתי לתת שם לתנוחה. מדהים זו הייתה עיסקא טובה, לשנינו תפקיד במשחק ושנינו נהנינו עד מאוד. הייתי מופתע שזה כיף גם לה, תאמת היא לא הפסיקה להגיע אליי, ועברנו לשחק רק משחק אחד קבוע, של שעות, עד שאבא שלי נכנס לחדר וראה, ובמקרה מאחוריו הזדנבה אם הילדה.
מה אומרים?... היינו ילדים לא כזה נורא, רק שהבן שלו פידח אותו ברמה.
לעיתים רוחות דרומיות הופכות ים חיינו, יש בזה קסם.